ביקורת ספרותית על האורחים מאת אופיר טושה גפלה
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 5 בספטמבר, 2016
ע"י פָּלִימְפְּסֶסְט


"לעבר מה, לאיזו ידיעה:
במוסרות האלה –
אהבה –
הכוח הגמור להתירנו מעצמנו
משום כך גם פירושן
לתת בידי אחר רשות
לעשותנו בודדים."
שמעון אדף, מתוך "אביבה לא", שיר כ'

ב“משתה" לאפלטון דנה דיוטימה במשמעות אפשרית של ארוס, אל התשוקה-אהבה. היא מעלה שם תמונה אנושית עצובה, שמהווה מפתח להבנה עמוקה יותר של עצמנו. החוסר הוא לב המהות האנושית, הוא מקור התשוקות, מקור הארוס, היכולת למצוא יופי בעולם. נדרשתי עד אמצע "האורחים" כדי להבין את משמעות שמו של הגיבור, אדם קור: human core. ובמסגרת החיפוש שלו אחר מה שנעדר, חיפוש שיש לו פן חיצוני (אהובו שנעלם), נעשה, כמו סיפור המבוך וחוט השני במהופך, לחיפוש המוביל פנימה, אל ההיעדרות שלו עצמו – היעדרות התשוקה, היעדרות חלומותיו, היעדרותו מההווה, האפשרויות שלא התממשו.
אדם נזרק מכאב לכאב, לאחר קטסטרופה של איבוד זהות עצמית ושכחה המונית, במציאות של תיעוד עצמי אינסופי, של התקוממות המופנית אל העולם גם כשהיא חסרת תכלית. החיפוש הזה אחר מזור, אחר השלמה, שמשמעותו התאבלות וסירוב להרפות, של היעדרות תמידית של העצמי ושל האחר האהוב, הוא חיפוש בלתי נסבל.

ביטוי מסובך הוא לגמוע ספר "בישיבה אחת" (in one sitting). הוא מעביר, מצד אחד, את עוצמתו המהממת של ספר כתוב-היטב, את האופן שבו הוא נועץ אותנו עמוק בתוך המושב ולא מרפה. "האורחים", ספר מפעים, עצוב, מבהיל, הכניס אותי למאבק קשה במיוחד עם כורסא בסלון, כיסא במטבח, מיטה וגרם מדרגות אחד. לא הפסקתי לזוז, ולא הצלחתי להפסיק לקרוא אותו, ולא רציתי להמשיך בקצב כל כך מסוכן, שהמשמעות היחידה שלו היא שאני דוהרת לקראת העמוד האחרון.
יכולות בניית הסיפור של אופיר טושה גפלה היו מהפנטות עוד מספרו הראשון. הגיוון, פאר הדמיון, הנושאים המורכבים שמטופלים במקוריות יוצאת דופן נכחו שם כבר בהתחלה, אבל "האורחים" מהווה פסגה חדשה ביצירה שלו. שאלות הרות גורל, מיומנות בלתי-אפשרית על דוושות הרגש, והיכולת לתת לקורא את מרחב אי-הוודאות שלו, מציבות את הספר הזה בסקלה אחרת. אני לא יודעת למה רק לאחר הקריאה שלו הבחנתי בתמה שנמצאת בכל ספריו – חיפוש שאינו נפתר. גם כשהספר מסתיים, גם כשהחקירה נפרסת למולנו מתחילתה עד סופה, כביכול חתומה, שאלות מסוימות נשארות חסרות מענה, חסרות מנוח. משהו ממשיך להתרחש גם בין כריכות סגורות, המזל האמיתי הוא שאפשר לחכות לספר הבא.
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
cujo (לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
איזה יופי של סקירה. בדיוק סיימתי. תודה על ניתוח השם זה מוסיף נדבך.
אלון דה אלפרט (לפני 9 שנים)
סקירה יפה. לא מתקרב לטושה גפלה. הוא כותב יפה, אבל יחד עם זה הכתיבה שלו וההתחכמויות שלו מעצבנות אותי.
לי יניני (לפני 9 שנים)
מסכימה עם מחשבות. תודה
מורי (לפני 9 שנים)
סקירה מהממת.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ