ביקורת ספרותית על החווה - כתר מתח # מאת טום רוב סמית
ספר טוב

---

העמוד הראשון בספר תפס אותי בגרון. דניאל, בחור בן 29 שגר בלונדון, מקבל טלפון מאביו המתגורר בחווה מבודדת בשבדיה לשם פרש עם אמו. אביו מספר לו שאמו לקתה בפרנויה והיא מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי. בעודו מתכונן לטוס לשבדיה מתקשרת אמו וטוענת שאביו שקרן ושהכל מזימה שנרקחה נגדה בשל פשע איום שבוצע, פשע שבו שותף אביו. למי להאמין?

אין כמעט ילד לא מכיר מצב של ריב בין הורים. לפי אחוז הגירושין הגבוה בימינו הרבה ילדים עדים למצבים שהם הרבה מעבר לכמה חילופי מילים וצעקות, נמשכים על ידי כל אחד מן ההורים להאמין כי השני הוא המרושע ומקור כל הרע. אבל מה קורה כשאחד הצדדים לוקה במחלת נפש? לצערי הסיטואציה הזו אינה זרה לי. כתבתי עליה בביקורת שלי לספר "קצה".

דניאל המום. הוריו תמיד חיו בשלום וללא מריבות. אנשים שקטים ורגילים שפרשו לגמלאות. כיצד יתכן שאביו הוא איש מרושע וחסר מצפון כפי שאמו טוענת? ואיך יתכן שאמו חלתה פתאום במחלת נפש? לדניאל אין אפשרות להתעמק ולבדוק מי מהוריו צודק. אמו מודיעה לו שהיא מגיעה ללונדון כדי לספר לו הכל, ובשלב מסויים גם האב מודיע שהוא טס ללונדון. דניאל מוצא את עצמו במרכז ההתרחשות בעל כורחו, כשהוא בתפקיד המפוקפק של שופט.

הספר מתקדם בקצב מסחרר, כמעט כולו דיאלוג ישיר בין דניאל לבין אמו, כשברקע טלפונים מהאב. כמו דניאל, גם הקורא אינו יודע למי להאמין. התנהגותה של האם פרנואידית ללא ספק. היא רזתה מאוד, לבושה מוזנח שלא כהרגלה, והיא מסתובבת עם תרמיל מרופט שבו נמצאות "ההוכחות" שלה לסיפור. מצד שני, היא רהוטה, הסיפור שלה עקבי, ודניאל מגלה שאביו אכן שיקר לו בכמה דברים, אלא שלא ברור אם השקרים הללו משמעותיים או סתמיים. שרשרת האירועים נותנת פתח להבין את המציאות בדרכים שונות. גם העובדה שהעלילה מתרחשת במרחק מקשה על השיפוט הן של דניאל והן של הקורא. דניאל מעולם לא ביקר בחווה של הוריו בשבדיה, מסיבותיו שלו. הוא לא מכיר את האנשים שבקרבם חיו הוריו. כך יכול כל אחד מהם לטעון שהוא לא יכול לתאר לעצמו עד כמה השתנה ההורה השני. דניאל מופתע מההתנהגות של שניהם. מה קרה שם בחווה ההיא שגרם להוריו להיות אנשים כל כך שונים ממה שהוא חשב?

הספר סוחף ולא יכולתי להניח אותו מהיד. זירת ההתרחשות הזרה סגורה ומבודדת הזכירה לי את אגתה כריסטי והיצ'קוק. אהבתי את העובדה שעד כמעט לסוף הספר לא ברור אם אכן התרחש פשע ושכמעט כל העלילה היא בראשן של הדמויות. אהבתי גם את השאלה שמעלה הספר – עד כמה אנחנו מכירים את הורינו? אותם אנשים שתמיד שם בשבילנו ונראה לנו שהם האנשים הכי בנאליים ומשעממים בעולם, האמנם הם באמת כאלה או רק שומרים על חזות חיצונית כזו למעננו?

גיגול מהיר הראה לי שהבסיס לספר הוא אמיתי. הוריו של רוב סמית אכן רכשו חווה בשבדיה, ואמו באמת נולדה שם. גם הוא קיבל שיחת טלפון מאביו המודיע לו שאמו אושפזה בבית חולים לחולי נפש, וגם שיחה מאמו שטענה שהיא לא חולה ושאביו שקרן. במציאות רוב סמית בחר להאמין לאביו ועזר לו לאשפז את אמו במוסד פסיכיאטרי. בספר סמית רקח עלילה מסובכת יותר.

הסיבה שנתתי ארבעה כוכבים ולא חמישה היא שסוף הספר לא משכנע לטעמי. ההסבר לתעלומה הוא לא אמין. אבל האמת היא שהדרך כל כך מפתה ומותחת עד שכנראה שום סוף לא היה נראה לי ראוי דיו.

» ביקורות נוספות של בלו-בלו
» ביקורות נוספות על החווה - כתר מתח #