ביקורת ספרותית על החווה - כתר מתח # מאת טום רוב סמית
ספר מעולה

---

זהו טום רוב סמית במיטבו, בדיוק כמו שהיה בספרו 'ילד 44'!

אני אתחיל מהסוף - ספר נהדר, כתוב מדהים, רעיון נפלא ותצורה של ספר פשוט נהדרת!

דניאל, בן לטילדה וכריס, מתגורר בלונדון בעוד שהוריו מתגוררים בשנה האחרונה בחווה נידחת בשוודיה. יום אחד הוא מקבל שיחת טלפון מאביו שמודיע לו כי אימו עברה התקף פסיכוטי ומאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי. דקות לפני עלייתו למטוס לשוודיה הוא מקבל שיחה נוספת, הפעם מאימו. האם נשמעת לחוצה ומודיעה לדניאל שהיא בדרכה אליו ללונדון וכי הוא חייב להאמין לה ולא לאביו מכיוון שהיא עומדת במרכז פרשה שמלאה במסכת פשעים מזעזעים.

דניאל נשאר בלונדון ומחכה לאימו. ברגע שאימו מגיעה מתחיל הספר לקבל עניין. היא מתחילה לספר לו את סיפורו ומנסה לגרום לו להאמין לה מה שדורש בעצם להאמין לכך שאביו הוא חלק מפשע נתעב שהתרחש בשוודיה. הוא עומד בפני צומת - האם להאמין לחשדות של אימו ולגשת למשטרה או שמא עליו להאמין לאביו ולקבל את העובדה כי אימו חולה במחלת נפש שקשורה בסיפור מילדותה?

לכאורה נשמע מעט משעמם, אך לא כך הדבר. הספר כתוב בצורה שלא ראיתי באף ספר. הוא בעצם מונולוג בתחילת הספר, המונולוג של דניאל שבו הוא מספר בכמה עמודים על עברו ונותן מין סיפור רקע וכאשר האם מגיעה זה הופך להיות המונולוג שלה - כל הספר (עד מס' העמודים האחרונים) הוא בעצם המונולוג של האם, היא מספרת את הסיפור לדניאל, כאשר הקטיעות בסיפור הוא רק להראות שדניאל עדיין שם, עדיין מקשיב ומחובר להכל. הספר הוא זרם סוחף של מילים ושל הסיפור שהאם בנתה ושאותו היא מעבירה לבנה. הסיפור כל כך משכנע שמצאתי את עצמי נשאבת לתוכו, מנסה להיכנס לנעליו של דניאל ולראות אם אני מאמינה לה, התחושה שמקבלים היא כאילו טילדה מספרת את הסיפור לי. אל לכם לטעות, הסיפור לא בנאלי ופשוט! הוא מורכב מתפניות, ממתח, מפחדים שונים ואף מקבל את התפנית המפתיעה מאוד בסוף.

הסוף של הספר, שבעצם בו מחזירים לדניאל את שרביט הדיבור, גורם לכל קורא להרגיש איך העולם שהוא בנה סביב הספר מתפורר לו בין הידיים וכיצד כל מה שהוא חשב בעצם לא נכון.

סמית עשה כאן עבודה נהדרת, אני לא יכולה להרבות במילים אבל אני מחייבת אתכם לקרוא את הספר הזה. הוא מתנתק לגמרי מכל מה שחשבנו על ספריו הקודמים ומביא ז'אנר חדש, אחר, בעל כתיבה מדויקת ומותחת להפליא, עד כדי כך שקשה לעזוב אותו וללכת לישון גם אם השעה 3 לפנות בוקר (כן כן, זה קרה...). סמית הוכיח לי שאחרי 'ילד 44' אפשר לאהוב אותו עוד יותר.

וכפי שהתחלתי - ספר נ ה ד ר, פשוט לקרוא עכשיו ומהר!

» ביקורות נוספות של ראיה
» ביקורות נוספות על החווה - כתר מתח #