ביקורת ספרותית על בעולם לא מתוקן מאת מיה סביר
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 19 באפריל, 2014
ע"י אלינור


**זהירות ספויילרים**

אני חושבת שכבר הרבה זמן לא חשתי כזו אמביוולנטיות לגבי ספר.

רוב הסופרות הישראליות (וגם הלא-ישראליות) כותבות נורא מתקתק. נורא מעושה. כמו הצגה גרועה. ולכן, כשהתחלתי לקרוא את הספר, כשהחלו לצוץ מתוכו תובנותיה המיוחדות של אירן על החיים, חשבתי לעצמי: "או, סוף סוף סופרת ישראלית צעירה שכותבת טוב. שלא שוקעת לתוך קלישאות, שכותבת בצורה אותנטית ואמינה".

ברבע הראשון של הספר חשבתי לעצמי שאת הסיפור הזה צריך לקרוא בלגימות קטנות, כמו הברנדי עם החלב והדבש של אירן, כי התהליכים בו נראו לי עמוקים, הרגשות היו עמוקים, והזיכרונות מהעבר... הכל הרגיש זקן וכבד משקל. הסופרת באמת הצליחה להעביר את התחושה הזו בצורה מושלמת ועל כך – כל הכבוד.

אהבתי את נקודת המבט של אירן, את שיחותיה עם עומרי, את שיחותיה בראשה עם בנה המת. היה פה משהו אחר.

ואז, לאט לאט, הדיאלוגים הפכו להיות יותר ויותר טרחניים. העלילה הפכה ליותר ויותר מעושה. והשבר הגדול שלי, שבירת האמון האישית שלי עם הספר, היה אי שם בין עמודים 226 ל- 230 בו אירן מספרת על הרומן שלה עם מנסור:

שנות ה – 50. תוניס. אישה יהודייה שעברה שואה, נשואה ואם לבת קטנה עוזבת את ביתה ואת משפחתה, נוטשת, בשביל... ערבי מוסלמי? ולא תגידו איזה רופא, עורך דין, אדם עם עושר וכוח. אלא שחקן נודד... סירייסלי??

אנשים לא באמת עושים דברים כאלה, לא אז ולא היום. אז נכון, הדמות של אירן יוצאת דופן. היא חושבת אחרת. היא שונה. היא מיוחדת... אבל החלק הזה, האהבה המטורפת הזו למנסור, היא רחוקה כל כך מהמציאות שגם אישה מתוחכמת במיוחד כמו אירן – לא סביר שתעשה צעד כזה. אני לא אומרת שזה לא ייתכן. אני רק אומרת שזה מאוד לא אמין.

וזהו. מאותו רגע הספר הזה הפך לאבוד בשבילי. לסיים אותו היה לי קשה. כל משפט שנרשם בו עצבן אותי. חיכיתי שייגמר כבר. וסוף סוף נגמר.

פיהוק, והמשכתי הלאה.


8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
מעניין ומנוסח היטב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ