ביקורת ספרותית על בעולם לא מתוקן מאת מיה סביר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 17 במאי, 2015
ע"י נצחיה


רוב האנשים בארץ לא קוראים בכלל. מדובר בשישים או שבעים אחוזים מהאוכלוסיה. גם זה רק הערכות, כי בסקרים מהסוג הזה אנשים נוטים לשקר. גם לעצמם. מתוך הארבעים האחוזים הנותרים, חלק מעדיפים לקרוא בשפת אמם, שאינה עברית. עוד אחוז ניכר מכריז בגאווה שהוא "לא מתחבר לספרות עברית", וחלק קורא, אבל רק את הקנונים החשובים: עוז, גרוסמן, שליו. אם ככה כל שנותר הוא לכתוב על זה שיר:

אחדים אוהבים ספרות עברית
אם לא נדבר על הכותבים
ועל בית הספר
ששם חייבים.

זאת הסיבה שלקחתי את הספר. שבעה מיליון דוברי עברית יש בעולם, ומתוכם רק אחוז קטן יטרח בכלל לקרוא ספר כזה. ואם ישראלים לא יקראו ספרות ישראלית, לא ברור מי כן יקרא. וזאת הסיבה שהמשכתי והתמדתי בו לאורך השבועות. אני מכירה היטב את גישת "אם לא זורם אז לא", ואני כופרת בה. לקרוא, ולהתמיד בקריאה זה גם מתן כבוד לספר, ולמי שכתבה אותו. גם אם לא זורם.

מוקד הספר הוא הפגישה של עמרי, תיכוניסט שעושה בגרות בקולנוע, עם אירן. זקנה קפריזית ועוקצנית שמסתגרת מהעולם. עמרי הוא נער מוזר למדי, שבוחר למקד את סרט הגמר שלו במועדון ברידג' של קשישים. זו בחירה שאינה ברורה לאף אחד, וגם לא לו בעצמו. אירן מסרבת לשתף פעולה, אבל הקשר ביניהם נוצר גם ככה. עמרי מגלה שאירן בעלת חכמת חיים נפלאה ועמוקה. אירן מתגברת על הקושי של ילד הנושא את השם omri שהיה הכינוי שנתנה לבן שלה, שנהרג במלחמה. הוא מסייע לה, היא מסייעת לו, ושניהם יוצאים בסופו של דבר מחוזקים.

ולמה היה קשה לקרוא? כי זה לא רומן. זה מחזה. גם אם הוא משווק כרומן, זה עדיין מחזה. הוא מלא דיאלוגים ושיחות ארוכות, והן מגובות בתיאור של תנועות ומחוות, שיכולות להיות הוראות בימוי. בנוסף אירן יוצרת במשך כל הזמן דיאלוגים פנימיים עם הבן המת שלה, והם משולבים בטקסט בלי הבחנה, כך שלא תמיד קל להבין מי מדבר עם מי ולמה. והמבטא שלה משוכתב בספר: מניין, ריון, אף-פם, אני לא יודעת מה אתכם, אבל אותי דבר כזה די מצבן. הספר כולל די הרבה דיבורים, כמות נאה של תובנות פילוסופיות, ומעט מאוד עלילה. מי שמכיר אותי יודע שאני מאוד מחשיבה עלילות בספרים. הדמות של אירן, אגב, אמורה להיות מאוד חכמה ומיוחדת. כך לפחות התרשמתי מהטקסט הסובב. לא הצלחתי להיווכח בכך בעצמי.
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נצחיה (לפני 4 שנים)
מיכל - זו ממש לא חובה.
זו בחירה שלי. ואם יצירה זו אינה נוגעת, אני מקווה שהבאות אחריה יגעו יותר.
נצחיה (לפני 4 שנים)
דן סתיו, אני מבינה מה אתה אומר.
אבל ספרות צומחת ומתחפתח לא רק מתוך עצמה, אלא גם מתוך קוראיה. קריאה הנה כהקשבה, והקשבה פעילה, כזו שיש בה גם משוב, מסייעת לפתח כשרונות ורעיונות. הציפייה שלא נקרא ספרים אלא אם הם הכי טובים שיש, היא ציפיית שווא במובן מסוים. יש לבנות את האיכות, ויש דרכים שונות לעשות זאת.

נצחיה (לפני 4 שנים)
אפרתי - תודה.
נצחיה (לפני 4 שנים)
יעל, היות ואני קוראת מהר,
אז כל עוד אני לא ממש סובלת, לא אכפת לי להמשיך.
מיכל (לפני 4 שנים)
מזדהה עם הרצון להמשיך ולטפח את השפה העברית, אבל יצירה , גם הכתובה בשפה העברית, נועדה בראש ובראשונה לרגש, להעבר מסר. אני מאמינה, שזו מטרתו של כל סופר. לכן, אין לחייב לקרוא, בטח לא לסיים יצירה, אם היא לא נוגעת בקורא.
דן סתיו (לפני 4 שנים)
נצחיה ביקורת יפה. הרעיון נשמע מעניין ומושך. בדומה ל-YAELHAR אני סבור שאיכות הספר עצמו וכמשקפת את יכולת הכתיבה של מחברו הם המוקד ולא השפה בה נכתב הספר, גם אם היא עברית. אני מוקיר כל אדם המצליח לכתוב ספר שהוצאת ספרים מרכזית או נידחת תסכים להוציאו לאור, אבל אני לא מרגיש צורך פנימי עמוק לקרוא כל ספר רק משום שנכתב בעברית. בעניין הזה אני מקבל את עקרון השוק החופשי בכל הנוגע לצרכנות - המוצר הטוב ביותר (לכאורה כי יש גם נפילות) הוא זה שיקרא.
אפרתי (לפני 4 שנים)
כל הכבוד על ההתמדה.
yaelhar (לפני 4 שנים)
למרות שאני קוראת(?) בעברית, אני לא "נותנת כבוד" לספר/סופר שלא מצליח להגיע אלי.. כבוד צריך להרוויח, נראה לי. גם סופרים. גם סופרים עבריים.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ