ביקורת ספרותית על בעולם לא מתוקן מאת מיה סביר
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 13 במרץ, 2014
ע"י אורי רעננה


ספר מענין על דמות מרתקת. מלא תובנות.
סיפור המסגרת פשוט יחסית. עמרי, בן להורים רופאים, העומד להתגייס, מכין סרט על קבוצת זקנים במועדון ברידג'.
אחת מחברות הקבוצה אירן, אינה משתפת פעולה בהכנת הסרט ודורשת ממנו לחפש את המהות האמיתית של שאלותיו.
כאן עובר הזרקור אל אירן, דרך חייה והשקפת עולמה הנון קונפרומיסטית.
בתוך כך היא מעוררת תהליך זיכוך אצל עמרי לשאול על המהות שלו.
הכתיבה יפה מאוד, אינה זולגת לשמאלץ, אינה עושה הנחות לקורא, כך שהיא חייבה אותי להתעמק ותוך כדי כך לחוות את השאלות גם לעצמי.
מאידך נשמרה כאן מסגרת הסיפור, אין זו מסה פילוסופית. גם גילוי הארועים בעברה של אירן ושל עמרי הם במינון הנכון ובעיתוי נכון.
אחד מהיסודות של חיפוש העצמיות או המהות של האני של האדם, הוא ניטרול של ההיגיון.הדבר הזכיר לי ספר נפלא אחר " מסע בחלל הפנוי" של דב אלבוים.
הידיעה והמוכנות כי ברגע אחד החיים יכולים להשתנות ( גם לחיוב וגם כהחלטה שלך), היא העיקר.
הסלחנות כלפי עצמך, היא חלק מההוויה הישראלית שמביאה לריפיון כמו שכשאתה לבד אתה מרשה לעצמך להסתובב בפיג'מה ( יש חלק נוסף אבל התיאור פחות נחמד).(ע 107)
התיאור של אירן מיוחד ( ע 113):
"מדי פעם יש לה השהיות"( אומר עמרי)
" אז היא חושבת, מה מוזר?" ( שואל חברו)
"לא, זה לא, השהיות כאלה של להתרכז או לארגן את המחשבות או להזכר במשהו. זה בדיוק ההיפך, כאילו היא כל הזמן בשני מקומות - אחד איפה שהיא נמצאת ועם מי שהיא נמצאת באותו רגע, ועוד אחד שאין לי מושג איפה הוא - אבל היא כאילו כל הזמן במאבק איפה להיות".
מבט על צה"ל: (ע 115)
" והפוסטרים האלה של הצבא שמפרסם מסלולי שירות של עצמו כאילו שהם פרסים שברור שכל אחד היה רוצה?"..." "ועוד במסגרות, כמו יצירות אומנות? מישהו כאילו, קצת התבלבל, לא?"
יש קטע שבו עומרי מגיע לחוף הים בזמן סערה ( ע 126):
"הוא סוקר את סביבתו ומסכם, גם ממה שרואים כאן אפשר לחשוב שהשמים והארץ לא התחלפו ביניהם". מין אלגוריה גם על אותה נקודת חיבור שהוא מחפש אצל אירן ואצלו.
ולבסוף אביא קטע אחד שהוא בעיני, תמצית התנהגותנו בעולם.( ע 179-180)
בביתה הרחב בטוניס , אירן מציירת ריבועים על הריצפה. היא מנקה אותם גם בחומרי ניקוי, אבל הם הופכים לקוים דהויים .יש כאן תיאור יחסים עם אימה :
" כל פעם שהיא חשבה שצריך להעמיד אותי במקום, גם כשהייתי אישה מבוגרת , נשואה ואימה, היא היתה מסתכלת עלי ואז על הריצפה ואז שוב עלי, וזהו - מיד עשיתי את עצמי דהויה ושקטה כמו הסימנים על הריצפה".
ותיאור של מרד :
" ידעתי שאני עושה את זה.כי אם אני נשמרת בתוך הזיוף של החיים, אני הופכת להיות דהויה ושקטה כמו הסימנים על הריצפה "
למה הספר לא קיבל ציון5?
כי השפה של אירן מוצגת בצורה קוטבית. מצד אחד "עברית מרוקאית" שיש בה שיבושים בעיקר אצל האוכלוסיה הבוגרת כמו " פם" שפירושו פעם, או "במת" שמשעותו - באמת. ועוד ועוד. ומיד באותו משפט מושמת שפה גבוהה, ספרותית שאינה שגורה אצל מרביתנו .
יש בספר חזרה טכנית של התנהגות ומחוות . לדוגמה: לשים יד על ירך השני כמחווה של חיבה או פיוס . קצת מוזר להשתמש בזה ככלי שגור.
אם היה מדובר בסיפור קצר, או אולי נובלה, אמצעים כאלו מעצימים את הדמות.
בספר שהוא רומן, הטכניקה הזאת מכבידה על הקריאה .
וחרף כל זאת, הספר ראוי,לקריאה, למחשבה ולהירהור.
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



2 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ