ביקורת ספרותית על בעולם לא מתוקן מאת מיה סביר
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 26 בדצמבר, 2016
ע"י יונתן בן


הספר הוא סיפור חברותם הכמעט בלתי אפשרית של תלמיד תיכון וקשישה, על מערכת היחסים שמתפתחת ביניהם, על סירובה לשתף אתו פעולה בהתחלה, ועל הידידות המופלאה – איך לא – שבסופו של דבר מתפתחת ביניהם.

על גבי העטיפה הקדמית של הספר נכתב שהוא "רומן מרגש על ידידות חד פעמית, משמעות החיים ואינטימיות החורצת את הלב". למעט התיאורים "מרגש" ו- "חורצת את הלב", הייתי אומר שזוהי הגדרה די מדויקת של הספר, ובזה מתבטאת לדעתי ההחמצה המרכזית שלו. זהו ספר נוסחתי, שכמו נכתב במיוחד כדי להקנות לקורא תובנות על משמעות החיים. הכלי המרכזי בו המחברת משתמשת, חברות "חד פעמית" (ולדעתי די מופרכת ולכ כל כך הגיונית) בין נער לקשישה נראית לי כמו אמצעי שבו הסופרת מעבירה בצורה די מאולצת שיחות העצמה הדדיות שבהן שתי הדמויות תורמות אחת לשנייה, מתפתחות ומגיעות לאמת הפנימית שלהן, כשכמובן שחברות נפש מתפתחת ביניהן, בניגוד לכל הסיכויים.

נמצא כאן הרבה דיאלוגים, הרבה יותר מדי, עד שלפעמים נראה לי שמדובר יותר במחזה מאשר ברומן. נמצא הרבה הרהורים ומחשבות על החיים בצל המוות, על אובדן, על שכול ועל תהליך הלמידה של ההשלמה. חוץ מהדיאלוגים בין שני הגיבורים הראשיים, נמצא גם מעין דיאלוגים פנימיים שבנפש בין הקשישה, שהיא אם שכולה שאיבדה את בנה במלחמה, לבין הבן המת. הדיאלוגים האלה, שהם כמובן פרי דמיונה של האם, צצים פתאום יש מאין, מפריעים ומכבידים על העלילה המרכזית ונראים מאוד מאולצים. ואם הזכרתי את העלילה, אז אני חייב לציין שהעלילה כאן היא די מינורית, וכמו שציינתי עיקר הספר הוא מעין שיחות העצמה וחיזוק אישיות.

השפה שבה משתמשת הקשישה היא חיסרון נוסף של הספר. לעתים היא מדברת בעברית עממית ופשוטה שיש בה שיבושים לשוניים שנשמרים בטקסט – "במת" במקום באמת ו- "לפמים" במקום לפעמים, ו- לפמים (אופס...) היא מדברת בשפה גבוהה, במשפטים נוסח - "העיקר נמצא איפה שאין גינונים ואין מוסכמות". הפערים האלה בשפה יוצרים חוסר אמינות גדול.

הייתי אומר שהרומן של מיה סביר הוא לא כל כך סביר...
26 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חגית (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
מקסים.
אוקי (אורית) (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
מקסים, מיכל..
מיכל (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
כל כך מסכימה עם אוקי!!! אבא שלי מנהל דיור מוגן לאוכלוסיה מבוגרת, ובאחד מביקוריי במקום יצא לי לדבר עם דיירת במקום. השיחה התארכה והתארכה, ומהון להון נעשינו ידידות טובות ואנו שומרות על קשר חם וקבוע.
אוקי (אורית) (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
יופי של סיקורת :) אגב,לא בטוחה שזוהי חברות 'כמעט בלתי אפשרית' - יש נערים שמתנדבים ונפגשים עם ניצולי/ות שואה כדי להפיג את מעט בדידותם, וכדי לשמוע מהם ולספר להם - ואפשר לראות חברויות יפות שנוצרות כך.
יונתן בן (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
חני, להיפך... היו בספר מסרים מפורשים, מפורשים מדי. זה נראה כאילו הסיפור נתפר בצורה מאולצת כדי לשרת את המסרים הללו...
חני (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
כלומר היו בספר מסרים אך הם לא הועוברו בגלל בינוניות בכתיבה.כך זה נשמע.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ