ביקורת ספרותית על אובלומוב - רומן מאת איבן גונצ'רוב
ספר מעולה

---

כדי להסביר את מערכת היחסים שלי עם הספרות הרוסית, אזדקק לצטט (למרות שאני לא אוהבת לצטט) את רועי חן: "אם הספרות היתה מדינה שאליה היגרתי מתוך צורך לברוח מהמציאות, הספרות הרוסית היתה עיר הבירה שלה".
אובלומוב, פקיד פטרבורגי שהתפטר ממשרתו, (לא, לא מתוך עצלנות, מתוך אובלומוביות) לא עושה דבר בחייו. הוא אינו עובד, אין לו תחביבים, הוא זונח ספרים באמצע, הוא לא מקפיד על הניקיון בדירתו, הוא אינו יוצא לביקורים או לטיולים. הוא, במשך כל היום, רק חולם על העתיד שהיה רוצה: לחזור לחיות באחוזתו, להינשא לאישה יפהפייה, לא לדאוג לדבר ורק לשבוע נחת, לאכול היטב, ולא לחשוב על שום דבר. הוא אינו אוהב שינויים, עמל, דאגה, הכסף לא מעניין אותו, הוא נגד כל החיפזון, הריצה והיגיעה המאפיינים את החיים סביבו.
מה שמרתק בספר הוא דמותו האמביוולנטית של אובלומוב, שהולכת לאבדון מרצונה החופשי (מעניין, שהמילה "אובלום" ברוסית פירושה שבר, או אפילו כישלון). אלא שאובלומוב הוא כלל לא דמות שלילית או מטופשת, כפי שאפשר אולי להבין מהתיאור הקצר שלי כאן. הוא טוב לב, חביב, נאה, נאמן. בהשקפת עולמו של אובלומוב המחבר מעביר ביקורת על חייהם של בני התקופה, על השחיתות, התאווה לדרגה, כבוד וכסף, מה ששונא המחבר ומה ששונא אובלומוב. אולם הספר אומר לנו יותר מכך. הוא כמעט מעורר אימה במסר שלו: עכשיו, או לעולם לא.
אובלומוב לא משולל יכולת להגשים את חלומותיו. הוא גם לא היה נגוע מתחילת ימיו בעצלנות הכרונית שלו. הרי פעם, כשהיה נער, ראשו היה מלא בזיקוקין, כמו שראשם של צעירים צריכים להיות. הוא היה חדור להט, חלומות, תכניות ותקוות, אך עם כל שנה שחלפה הן הצטמצמו והלכו. הוא שכח את גתה ושילר, את טיציאן ומיכלאנג'לו. כל ההתלהבות הרוחנית מהיופי שבחיים, כל ההתפעלות מהאמנות והספרות, ההתפעלות מהעולם עצמו - כל זה דעך.
כשמופיע שטולץ, ידידו הטוב של אובלומוב - פעלתני, נמרץ, עליז ואוהב חיים - הוא מצליח, חלקית, לנער את איליה איליץ' מתוך האובלומוביות שלו, ולטלטל אותו בחזרה אל החיים, אך פרשיית אהבים של אובלומוב עם אולגה באה ועוצרת הכל.

אני אעצור כאן בנקודה זו בעלילה, אך אוסיף רק עוד כמה מילים: השפעתו של הספר עלי היא בעיקר כוחו לעורר למעשים, לרגשות, לשמחת החיים. אדם חייב תמיד לנצל את גילו, לא לעסוק בנוסטלגיה לגיל צעיר יותר או לשקוע בכמיהה לגיל מבוגר יותר. מי שמבין את זה, עובד, עוסק במה שהוא אוהב, ויודע לחיות את חייו בהתאם לגילו - לאדם הזה קל יותר להגשים את חלומותיו, לאדם הזה כבר מובטח חצי ניצחון.
אל תשקעו באובלומוביות. עכשיו, או לעולם לא.

» ביקורות נוספות של נעמי
» ביקורות נוספות על אובלומוב - רומן