ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 16 בנובמבר, 2018
ע"י נעמי
ע"י נעמי
כשאני מקבלת לידיי ספר, אני מסתכלת על הכריכה, על שם המחבר, הכותרת, על האמ;לוקים על הצד האחורי. אני מנסה לשער לעצמי את העלילה האפשרית, את סגנונו של הסופר, את החלוקה לפרקים, מקצבו של הסיפור. עם כל הספרים שקראתי בחיי, מעולם, אבל מעולם לא תאמו ציפיותיי את מה שהתרחש בין הכריכות, תמיד זומנה לי הפתעה שכלל לא יכולתי לשער. גם אם לא תמיד הספר מצא חן בעיניי, הפתעה כלשהי חיכתה לי שם תמיד.
והפעם ההפתעה הייתה מפתיעה עוד יותר. העלילה (אין ספוילרים), בקצרה, היא כזאת: זהו סיפורה של משפחה פורטוגלית עשירה, הסב אפונסו ונכדו. הסיפור מתמקד בנכד, קרלוש, ובאהבותיו, לימודיו, חייו. קרלוש הוא צעיר יפה, משכיל, מוקף בחברים טובים ובחברה מצוינת. מתוך תיאור חייהם אנו למדים על הדרדרות הערכים בחברה הפורטוגלית, רדיפה אחרי נשים ובילויים, תוך נסיון כמעט נואש לעשות דבר מה בעל ערך: קרלוש במקצועו כרופא, וידידו אגה כאמן וסופר.
בלי ספק תמצות זה לא יאמר לכם דבר, בדיוק כמו שתקציר הספר מאחור לא אומר לנו דבר. התרשמותי כללית, אם כן, היא כזאת:
אסה דה קירוש יודע היטב לטוות סיפור, במיוחד בבניית הדיאלוגים בין האנשים וגם תיאור הדמויות. מספיק שאסה דה קירוש יאמר עליהן משפט אחד, ממנו כבר יהיה ברור הכל (המשפט הבא, שנאמר על קרלוש, נתקע בי לנצח: "דמו מורעל ברעל החובבנות"). מתיאוריהם של קרלוש, אגה, דמזו וכל השאר אני יכולה לדמיין לי אותם בקלות, וגם למצוא אנשים בחיי שמקבילים להם באישיותם. לא כל סופר הצליח להעביר בי תחושה כה מדויקת של אופיים של בני האדם.
עם זאת, דה קירוש איננו סופר מושלם - כמובן, אף סופר איננו מושלם (מלבד גוגול!):
כאישה, היחס לנשים ותיאורן, הדיבורים עליהן בתא התיאטרון צרמו לי מאוד. מצד אחד מעריצים אותן, מצד שני, הגברים שונאים להודות בחולשתם אליהן, שלא לדבר על דעתם בנוגע לתפקידיה של האישה ("מקומה של האישה ליד העריסה, ולא בספריה"; "חובתה הראשונה של האישה להיות יפה, חובתה השנייה להיות טיפשה", "על האישה לדעת שני דברים, לדעת לבשל היטב ולדעת לאהוב היטב" - מה??????????). אמנם אין זו אשמתו של דה קירוש, אלו היו דעות התקופה ואולי לא בהכרח דעותיו שלו, אבל בכל מקרה שמחתי מאוד שנולדתי אחרי שהפמיניזם כבר נולד והשיג תוצאות מסוימות!
בנוסף, דה קירוש נוטה לתאר באריכות רבה בתים, רהיטים, שטיחים, בדים, בגדים, חפצים מחפצים שונים, תכשיטים, שקיעות שמש וחתולים, כל דבר שיש לו צבע ומרקם; בפרטנות כמעט בלזקית, אנו זוכים לחוש את המגע הרך של הבד ואת הוורוד המסנוור של השמש, אולי קצת יותר מכפי שהיינו רוצים. על פי דעתי, פרטנות זו היא חסרונו היחיד. חסרון שבטל בשישים לעומת יתרונו הגדול, תגלית מרעישה עבורי: הספר ניחן בהומור!
תראו, קראתי בדבקות רבה סופרים אחרים בני הזמן, בעיקר סופרים רוסים. מדהים לראות עד כמה הסופר הפורטוגלי שונה מהם. האם למי מכם עלה חיוך כשהוא קרא את דוסטוייבסקי? מתי צחקתם בפעם האחרונה מצ'כוב? בלי להעליב את הנ"ל, אני די בטוחה שזה לא קרה. ההומור של דה קירוש מקסים, מודרני מאוד באופיו, ממש יכולתי לדמיין שני סטודנטים צוחקים בדיוק באותה הצורה מאותם הדברים. הספר נכתב בצורה כה רעננה, כה קלה להזדהות עבור הקורא בן ימינו, עד שכאשר נתקלתי בתיאור הגיבור שנסע בכרכרה הופתעתי לרגע: מי נוסע היום בכרכרות?
אה, נכון, אנחנו בליסבון לפני יותר ממאה שנה.
בקיצור: אוהבים ספרות כבדה, קלאסית, רצינית ומרתקת, חובבי ספרות המאה ה-19? לכו לקרוא את הספר!
לא אהבתם את ספרות המאה ה-19? עוד יותר לכו לקרוא את הספר!
*ותודה למתרגם המצוין רמי סערי שהביאנו עד הלום*
27 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אושר
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
תקציר שלי ל"פשעו של האב אמרו":
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=104764 |
|
|
נעמי
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
לומר את האמת, חמדת, אני גם נטשתי אותו פעם פעמיים, אבל חזרתי בגלל שזה ספר שמישהו שאני מעריכה אוהב. אם כי לא תמיד זה עובד בשבילי.
מעניין מאוד לשמוע, בת-יה, מעולם לא ביקרתי בפורטוגל. נקווה שעד שאזכה להגיע לגם העניינים קצת ישתפרו. |
|
|
חמדת
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
לצערי - הספר ננטש מחוסר עניין .
|
|
|
בת-יה
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
נעמי, תודה על הביקורת המעניינת. פורטוגל היא ארץ יפה אבל דיעות האנשים בה גם היום די פרימיטיביות.
למרות הקידמה הדת הקתולית השאירה בפורטוגל את חותמה, לזה צריך להוסיף את המשטר הדיקטטורי שהיה שם עד לא מזמן, וכך נשארו שם הנשים גם היום במעמד נמוך. אולי לא כלפי חוץ אבל בהחלט כלפי פנים. |
|
|
נעמי
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
אירית, אודה ואתוודה, זוהי היצירה הפורטוגלית הראשונה שקראתי, היא בהחלט פיתחה את סקרנותי לעוד רבות נוספות.
|
|
|
אירית פריד
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
נכנס לרשימה שלי...אומנם מפאת אריכותו הוא יצטרך להמתין,
אבל מסקרן לקרוא יצירה של סופר פורטוגלי מוערך . |
|
|
נעמי
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
"למתוח ביקורת בלי שיהרגו אותך" - משפט מעולה שמסכם חלק ניכר מן הספרות הרוסית, ממש עד ימינו אלה.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
עושה חשק לקרוא.
רק לא מסכימה עם ההערה ביחס להומור. בספרות הרוסית מהתקופה הזאת (וגם מהמאה שאחריה) יש כל כך הרבה הומור, בעיקר סאטירי. אני מניחה שזה בגלל שזו היתה הדרך היחידה למתוח ביקורת בלי שזה יהרוג אותך.
|
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
נעמי, אני מסכימה! בדיוק לפני חודש כתבתי עליו סקירה. ספר נפלא!
הסקירה מבהירה היטב את מה שהרגשתי כלפי הספר והסופר.
|
|
|
נעמי
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
תודה, בוב. גם הם נכנסו לרשימה!
תודה על ההמלצה, סקאוט. ספר של דוסטוייבסקי שאני מאוד התחברתי אליו היה "אנשים עלובים", כמה אנושיות טמונה בו. |
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
ובוב- מעולם לא שמעתי על הנובלה שלו " התנין"
נשמע נהדר! אני מוסיפה לרשימה!
|
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
נעמי, תקראי את " הגיבור הקטן" מאת דוסטויבסקי. ספר מאוד מאוד שונה מסגנונו
הרגיל של דוסטויבסקי. הופתעתי מאוד בסיום כי הוא היה מחמם לב ונעים למקרא. לחלוטין פנינה ספרותית קטנה ומשובחת.
|
|
|
בוב
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
חלקים ב'אידיוט' ו'התנין'
|
|
|
רץ
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת מקסימה למקום שמאוד אהבתי באחד ממסעותיי, לא בהכרח את ליסבון, יותר את עיירות והכפרים באזורי הספר וההרים הגבוהים
|
|
|
חני
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
בדיוק קוראת פורטוגלי אחר.
כתבת יפה.
|
|
|
תומר
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
יופי של ביקורת. סיקרנת אותי. תודה רבה!
|
|
|
נעמי
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
תודה, בוב! "פשעו של האב אמארו" נכנס ללא ספק לרשימה שלי. אילו ספרים של דוסטוייבסקי העלו לך חיוך? אשמח מאוד לשמוע. מודה ומתוודה שלא קראתי את כל כתביו.
|
|
|
Tamas
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
יפה כתבת. נשמע מעניין. טוב לדעת שיש הומור שמקל במשהו על הכבדות.
|
|
|
בוב
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת טובה מאוד!
קראתי את 'פשעו של האב אמארו' שלו ופשוט התמוגגתי. עם רבים מתובנותייך לגבי הסופר וסגנונו אני מסכים.
לגבי חיוך מדוסטוייבסקי וצחוק מצ'כוב, את טועה בגדול. בייחוד לגבי צ'כוב. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת מצוינת.
אני חובב גדול של פורטוגל וניסיתי לקרוא את הספר לפני כשמונה שנים אך לא צלחתי אותו. משהו בו לא זרם לי. יהגדה לבית פורסייט' הייתה מעניינת יותר עבורי.
יש סופרים רוסיים שהם הומוריסטים גדולים, אבל כמובן שדוסטוייבסקי לא נמנה עמם. הוא אמנם לא "אדם חולה", אך הכמעט הוצאה להורג שחווה השפיעה עליו עד סוף ימיו וניכרת בכתיבתו. |
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
נכון (:
רוסיה קרירה וקור זה לא משהו שאני מחבבת במיוחד (: |
|
|
נעמי
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
את צודקת לגמרי. דוסטוייבסקי יודע היטב לתאר את נבכי נשמתו של אדם, אבל אצלו התמונה העולה מתיאורו היא תמיד קודרת. הסופרים האחרים גם הם בהחלט דנו בנושאים שציינת, רק באור אחר. ואילו אצל דוסטוייבסקי, לתחושתי, אין אור כלל.
מזלנו שאנחנו בפורטוגל שטופת השמש! ;) |
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
נעמי- אין בעד מה. אני חושבת שהוא לאוו דווקא היה משוגע. הוא פשוט
הציג את מכלול האדם כהווייתו, מכלול ששזורים בו צדדים מנוגדים ומתנגשים שיוצרים אדם עמוק ומעמיק. האדם הוא לא שחור ולבן, הוא הרבה יותר מזה. יש בו גם צדדים אפלים, קודרים ומייאשים. ובכלל, דוסטויבסקי אינו היחיד שנטה לתאר את הקושי ואת חוסר התקווה בחברה האנושית והרוסית בפרט, גם סופרים רוסים אחרים עשו זאת. גוגול, צ'כוב, טורגנייב, הם דוגמא לכך. אז כולם היו משוגעים? לא נראה לי. אולי דוסטויבסקי פשוט לקחת את הרמה הזאת לכיוון אחר וקודר יותר. דוסטויבסקי הוא לא מתייפייף והוא שם דגש על העובדה שהחיים הם לא לה לה לנד. כך שדעתי שונה משלך. אני חושבת שזה שהוא בחר לדון דרך ספריו בנושאים שנויים במחלוקת [שיגעון, מחלות נפש, מוות, ייסורים] לא מעיד עליו כאדם אלא מעיד על הנושאים שהיה דחוף לו לכתוב. אולי הוא פשוט רצה להציב בפני הקורא מראה על הדברים שהם לא בהכרח מדוברים ולא בהכרח היו נמצאים בלב החברה של אז.לתת להם במה.
|
|
|
נעמי
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
סקאוט, תודה על המחמאות!
אני קצת מתקשה להסביר מדוע דוסטוייבסקי היה אדם חולה. הוא סופר ענק, אבל משהו אצלו בראש מרגיש לי לא בסדר. יש לו איזושהי אפלה מעוננת, עמוקה, סכיזופרנית כמעט. אומרים "אין גאון בלי שיגעון", ואין שום ספק שגם גוגול, שאני נטרפת אחריו, גם הוא היה משוגע, אבל איכשהו בצורה אחרת לגמרי. משהו בשיגעון של דוסטוייבסקי מטריד אותי, והייתי מתארת את כשרונו כמבריק. אבל הברק קודר. |
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
כתבת יופי! אני מאוד אוהבת ספרות קלאסית וכבר זמן מה שמתי עיני על ספר זה. הוא יקודם ברשימה (:
לצערי, אני נוטה להסכים איתך. תיאורי הנשים ודעותיהם של בני התקופה בספרים רבים הם מעציבים מאוד. מעטים הספרים והשירים בני המאות הקודמות שמהללים אישה לא בשל יופייה אלא בשל פיקחותה, אופייה ותכונותיה.
דוסטויבסקי היה אדם חולה? מדוע? הוא היטיב לתאר את רזי נפש האדם ואת צפונותיו שהן לא רק שוחרות טוב. האדם, ברוב הפעמים, הוא מכלול של רוע, כאב, עצב ונקמנות. דוסטויבסקי בעצם מציג את האמת העירומה: האדם הוא לא שוחר שלום ולא תמים. יש בו לרוב צדדים מנוגדים, מתנגשים שיוצרים מכלול שלם ומעמיק. הוא נכנס בעובי הקורה ומדגים לנו דרך דמויותיו את הצדדים הפחות טובים של האדם. את השגעון, האינטרסנטיות ואת הרוע האנושי. |
|
|
נעמי
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
דוסטוייבסקי הוא אמנם סופר גדול, אין עוררין על כך. אבל מדובר באדם חולה!
אדמה, תיהני מהשבת, זה ספר שצריך לקרוא עם ספל תה חם בקינמון. |
|
|
אדמה
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת רהוטה ומשכנעת, הספר הזה ממתין לי בספרייה, נראה שזה ספר שמתאים לשבת חורפית במיוחד
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
חיוך עם דוסטויבסקי? יותר בכיוון של זעם בלתי נשלט וגועל.
|
27 הקוראים שאהבו את הביקורת
