ביקורת ספרותית על התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 מאת ג'.ד. סלינג'ר

---

אומרים שהנוער של היום מקולקל. טוב, אם כן, אני דוגמא מצוינת לזה. זאת אומרת, אני משקרת מלא. כן אמא, הכנתי את שיעורי בית. כן אמא, התכוננתי למבחן. כן אמא, עשיתי כבר אימון בגיטרה קלאסית. כן אמא, חברה שלי היתה כאן איתי וגמרנו ביחד את כל האפרופו. זאת לא אני שנורא אוהבת אפרופו בכלל. כן אמא, ליוו אותי חזרה הביתה. אין לך מה לדאוג. לא אמא, לא הברזתי לשיעור היום. לא אמא, לא איחרתי לבית ספר. לא אמא, לא היה אלכוהול במסיבה אתמול לשקר זה דבר כזה פשוט. אני פשוט לא שולטת בזה. אני באמת מקולקלת.

אבל אם אני מקולקלת, אז הולדן הוא מקולקל בריבוע. הוא חתיכת שקרן ענק.
זאת אומרת, הוא מספר שקרים כמעט בכל מקום. בכל זמן. בכל רגע. אפילו בלי סיבה. סתם ככה.
והוא כזה הולדן, אחד ששונא צביעויות, שונא שקרנים, אגואיסטים, שונא אנשים בכלל. אחד כזה שמקלל כל מילה שנייה שלו. זאת אומרת, הוא צבוע ושקרן ואגואיסט בעצמו, אבל זה לא משנה. הוא פשוט אדם מלא סתירות, וזה מה שהופך אותו לאנושי כל כך.
את הספר קראתי בהפסקות ארוכות מאוד, עוד מהחופש הגדול. כי באמת, אי אפשר לקרוא עמוד אחד בלי להזדקק לקצת מנוחה. זה כזה מעייף. והיו רגעים כל כך משעממים, שגרמו לי להירדם. וזה היה כזה עמוס, ולא הסיגנון שלי בכלל. והולדן הזה, הוא כזה מעצבן, חתיכת אגואיסט.

ועכשיו אני סותרת את עצמי, כמו הולדן. כי כן אהבתי את הספר. אפילו אהבתי אותו מאוד. כי הוא מלא אמיתות, מסע, חיפוש עצמי. אנשים לפגוש, תובנות חדשות. והוא כזה נערי, כזה אני, באיזשהו מובן. ציני להכעיס, ומצד שני, תמים באופן שהוא כמעט מעצבן. והוא לא יודע לגמרי מי הוא, קצת טמבל כזה, שלא מבין שום דבר. שמסרב להתבגר ולנסות להבין. שרואה את האנשים סביבו כפי שהם באמת, ולא איך שהם מנסים להיראות ולהטיל רושם. והוא סתם, חושב שכל העולם בידיים שלו, שהוא יכול פשוט לעזוב את הכל ולנסוע לאן שבא לו, איך שבא לו, להכיר את מי שבא לו גם בלי שהם רוצים להכיר אותו, ואז לזרוק את הכל לעזאזל.
וואו, הוא ממש דומה לי.

הולדן הוא לא דמות שהייתם רוצים להיות הוא. למבוגרים שבכם, הוא יזכיר איזה נער מרדן כזה, שבטוח שהוא יכול לשנות את העולם, קצת טיפש. אבל בכל זאת, איכשהו, יש בו משהו. הוא אוסף של כולנו. לכולנו, מקטנים למבוגרים, יש חלק ממנו, ולו הכי קטן.

ואני חושבת שיהיה פשע לדרג ספר כזה, כי פעם שנאתי אותו נורא, ושנייה אחר כך אהבתי אותו, והוא לא ממש ספר, הוא יותר אמת כואבת שמסירה את כל הזיוף של החברה ונזרקת לכם בפרצוף. ודבר כזה אי אפשר לדרג.
אז אני יכולה להבין למה הוא היה נחשב לפורץ דרך, בתקופה כזאת שאף אחד לא ידע מה הוא באמת. ועכשיו, הוא יכול להיות סתם עוד ספר. אבל זה סתם עוד ספר שאני אוהבת.
ואני באמת מקולקלת. והולדן באמת מקולקל. ושנינו יודעים את זה. אנחנו באמת מקולקלים. פשוט לא בצורה שבה אתם רואים את זה.

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204