ביקורת ספרותית על מטאטא וסיפורים אחרים מאת לאוניד פקרובסקי
ספר מעולה

---

נתחיל משם: יש לי מכר, שכבר שנתיים שאני מתחמק מלפגוש אותו. תאמרו, והרי לכל יהודי ישנם כמה וכמה מעבירי-כבישים ומאלצי-תירוצים. אשיב, שאותו מכר ואותה התחמקות ראויות בכל זאת לאזכור, בשל הסיבה: אני מתחמק מהשיחה עמו, דווקא משום שיש בה עונג ועושר.
לא-לא-לא, אל תברחו לי. הנה אני כבר מסביר: אותו ידיד הוא איש שבורך - למרבה הצער - באוצרות ידע, בהבזקות שנינות, בבינה ודעת, ובעיקר בהגשה מושלמת. לשבת מולו, זה פשוט שיעור בצניעות, או חישוב מחודש של כל תפיסתי את עצמי כמרתק, חכם וידען. כשאני גומר את השיחה, אני יודע שאני לא יודע; מבין שאינני מבין; ומשיג שאין לי מושג בהגשה טובה באמת.

עכשיו, אחרי שאותו ידיד מצטייר בפניכם במלוא הדרו - היי ושכחתי, הוא גם צנוע וחייכן - אציע לכם שלא לנסות לקרוא את 'מטאטא וסיפורים אחרים', בדיוק מאותה סיבה. הנגיעה בגאונות השלמה הזו, לא עושה טוב למי שלא התפטר לגמרי מצרוּת עין.
אתם מבינים מה שפה הולך?! יושב לו איזה רוסי אחד, בבוּדקה קטנה אי שם בחניון דיהטסו בתל אביב. הוא עושה את התפקיד הבזוי הזה, שכולנו מברכים את עצמנו בכל שעה שלא נפלנו אליו. ומשם, מתוך מעמקי הבודקה, הוא פשוט צופה בנו ומחייך ברוסית. ולא, הוא לא אומר את זה בקול, הוא יודע שלא יהיה לנו זמן להקשיב, וגם אם כן הוא יודע שאין לנו אפשרות להבין חיוך גבוה שאינו צווחה ערסית. אתם מבינים? הוא בכלל לא מוצא אותנו פרטנרים ראויים לנזיפה, הוא לא חושב שיש סיכוי לתרבת את החיה הישראלית הזו. במקומנו, הוא מעדיף את הפנקס שלו, שם הוא ירשום אותנו בקצרה ובחדות חותכת. משהו כמו שצייר טוב עושה מחוץ לכלובי הספארי.
די מובן שלא ממש אכפת לו שרוב הנהגים הישראלים, הבורגנים והעשירים, מתנשאים עליו מן המכוניות ההדורות שלהם. הוא אפילו מקבל בברכה מחויכת את הניסיונות הכל-כך אנושיים שלנו, לשמח אותו כשאנו 'יורדים' אליו ואומרים לו "תודה גבר" או שאר מחמאות ישראליות של אנשים רגישים ועילאיים. הוא מהנהן לנו בדיוק כמו שאנו נוהגים בילד שלמד בפעם הראשונה לומר "ת-ודה". בשעשוע.
מרוב שאנו מלאים מעצמנו, אנו חשים שעשנו לו מעשה טוב והענקנו צבע לעוד מישהו שקוף. הוא לא יראה סימני התנגדות, אין לו שום עניין אתנו. בסך הכל, הענקנו לו עוד רעיון לסיפור קטלני שהוא יכתוב על חשבוננו.
ואם אתם רוצים להבין את הגאונות, מספיק שתקראו סיפור אחד מתוך הקובץ הזה. תראו עלוב שמצליח לתאר לכם את הפערים העמוקים שבינו השומר הזר בבודקה, לבין הבוס הטייקון המעונב ביגואר. יספיקו לכם שלושה קטעים בודדים להרגיש את מצוקת הדל, ולקנא בעושר הצפון לנצלן. וראו זה פלא, למרות הכל, אחרי הסיפור, אתם תמצאו את עצמכם מקנאים באביון הזר העשיר הרוחני.
אני, בעקבות המטאטא, חשבתי לעשות עליה לרוסיה, לשכוח את העברית, לרכוש מבטא וקסקט, דוקטורט וידע, ורק אז לחזור לכאן על גחון, לא מצליח להשתלב, לא להבין את השפה, וכן לאבחן את הנפש ולכתוב בגאונות. לו יהי.

» ביקורות נוספות של מתלמד
» ביקורות נוספות על מטאטא וסיפורים אחרים