ביקורת ספרותית על מטאטא וסיפורים אחרים מאת לאוניד פקרובסקי
ספר טוב

---

ליאוניד פקרובסקי וסיפור הסינדרלה שלו פרצו לעולם התקשורת לפני כשנה. אולי גם אתם זוכרים את הסיפור המדובר על העולה הוותיק שעבד כשומר וכתב סיפורים בבודקה שלו, עד שהתגלה בדרך מקרה ע"י בני ציפר מעיתון הארץ. מאז הזמן חלף, ההייפ התקשורתי דעך והספר הגיע לידיי. בד"כ אני לא קוראת רבי מכר וספרים מדוברים מדי בתקשורת, אך בגלל הביקורת המצוינת של חמדת החלטתי לתת לספר צ'אנס והופתעתי לטובה, מאוד לטובה. הייפ או לא הייפ, ליאוניד פקרובסקי פשוט כותב טוב. הסיפורים שלו קולחים, חלקם משעשעים וחלקם מלנכוליים, מציאותיים וסוריאליסטיים במידה (פיסות המציאות הישראלית שפקרובסקי משרטט דורשים ללא ספק איזה נופך סוריאליסטי). אחד מסיפוריו, "מוות אפור כמו עכבר" הוא לדעתי לא פחות מיצירת מופת קטנה ועצובה מאוד.

פקרובסקי נותן כבוד לפרנץ קפקא שתמונת דיוקנו מעטרת את הבודקה שלו. ניתן בהחלט להבחין בהשפעות של קפקא וגוגול בכתיבה של פקרובסקי, שגם מרבה לצטט ולאזכר את גדולי התרבות המערבית (ביניהם אפלטון, שיקספיר, פרוסט ושפינוזה) באגביות מתנשאת, המתובלת במעט גזענות רוסית אותנטית. הנימה הגזענית הפריעה לי במידה מסוימת והסיפורים נטולי האיזכורים הגזעניים יצאו נשכרים. אך לסיכום, לא רק קוריוז.

אני תוהה האם יהיה המשך לקריירה הספרותית של פקרובסקי.

נב העובדה שספרית הפועלים לא טרחה לציין את מקורו של הפסל הקלאסי בצילום בעטיפה רק ממחישה לצערי את השטחיות והחפיפניקיות הישראלית, אליהן פקרובסקי מתייחס לפרקים בסיפוריו.

» ביקורות נוספות של שין שין
» ביקורות נוספות על מטאטא וסיפורים אחרים