“המושבה האחרונה, ג'ון סקאלזי סוגה: מד"ב במילה אחת: וואוו (למה לקח כל כך הרבה שנים לתרגם את הספר?) דירוג: 5 כוכבים בקצרה: ג'ון פרי מצא לבסוף פינה של שקט ושלווה ביקום אלים, והוא חי בשקט עם אשתו ג'יין ובתם זואי במושבה אנושית אחת מני רבות. אלה חיים טובים, אך משהו עדיין חסר בהם. כאשר ג'ון וג'יין מתבקשים להנהיג התיישבות חדשה, הוא שמח על ההזדמנות לחקור שוב את היקום. אבל פרי מגלה במהרה ששום דבר אינו”

“**** עוברי אורח שנפגעים באופן אקראי כנזק משני (collateral damage) במלחמת כנופיות או באיזה שוד שהסתבך זה תמיד דבר נורא. אלא אם כן, כמובן, מדובר בחלק מסרט עלילתי, הנפגעים הם שחקנים, ואז הם לא באמת נפגעים, ובסיום יום הצילומים הם מסירים את האיפור וכתמי הדם המלאכותי וחוזרים הביתה לערב רגיל בהחלט. הרי בסך הכול מדובר באנשים שממלאים פונקציה תסריטאית בסרט למטרת בידור המוני. מישהו היה צריך למות,”

“אקדים ואומר שמעולם לא קראתי ספר מד"ב (מהז'אנר הזה), אבל איכשהו הסקירות של אלון דה אלפרט גורמות לי לקרוא ספרים שלא הייתי חושב אפילו לקרוא אותם. גם מעולם לא ראיתי מסע בין כוכבים או סטארגייט. והאמת, יכול להיות בכלל שמסע בין כוכבים זה רק התרגום של סטארגייט לעברית וזה אותו אחד בעצם. עד כדי כך אני מנותק מהז'אנר. חולצות אדומות הוא בעצם סאטירה על הספרים/סרטים האלה (למזלי, אחרת באמת לא הייתי שורד).”

“# יצא שהשלמתי את קריאת טרילוגיית "מלחמת האדם הזקן" ב 11 שנים וכמה חודשים. זה סוג של שיא אישי, כי אני לא קוראת המשכים. ונוטה לרווח מאד ספרים של אותו סופר (אלא אם יש נסיבות מקלות). כל שלושת הספרים מסופרים על ידי ג'ון פרי, שהתחיל את הסיפור כשהוא זקן בן 75 בעיירה באוהיו, המשיך כלוחם צעיר (וירוק. לא כמטפורה. ירוק כלורופילי כצבע עור) בצבא השהקימה האנושות כדי לכבוש וליישב פלנטות בתושבים אנושיים. האו”

“המושבה האחרונה, ג'ון סקאלזי סוגה: מד"ב במילה אחת: וואוו (למה לקח כל כך הרבה שנים לתרגם את הספר?) דירוג: 5 כוכבים בקצרה: ג'ון פרי מצא לבסוף פינה של שקט ושלווה ביקום אלים, והוא חי בשקט עם אשתו ג'יין ובתם זואי במושבה אנושית אחת מני רבות. אלה חיים טובים, אך משהו עדיין חסר בהם. כאשר ג'ון וג'יין מתבקשים להנהיג התיישבות חדשה, הוא שמח על ההזדמנות לחקור שוב את היקום. אבל פרי מגלה במהרה ששום דבר אינו”

“**** עוברי אורח שנפגעים באופן אקראי כנזק משני (collateral damage) במלחמת כנופיות או באיזה שוד שהסתבך זה תמיד דבר נורא. אלא אם כן, כמובן, מדובר בחלק מסרט עלילתי, הנפגעים הם שחקנים, ואז הם לא באמת נפגעים, ובסיום יום הצילומים הם מסירים את האיפור וכתמי הדם המלאכותי וחוזרים הביתה לערב רגיל בהחלט. הרי בסך הכול מדובר באנשים שממלאים פונקציה תסריטאית בסרט למטרת בידור המוני. מישהו היה צריך למות,”

“אקדים ואומר שמעולם לא קראתי ספר מד"ב (מהז'אנר הזה), אבל איכשהו הסקירות של אלון דה אלפרט גורמות לי לקרוא ספרים שלא הייתי חושב אפילו לקרוא אותם. גם מעולם לא ראיתי מסע בין כוכבים או סטארגייט. והאמת, יכול להיות בכלל שמסע בין כוכבים זה רק התרגום של סטארגייט לעברית וזה אותו אחד בעצם. עד כדי כך אני מנותק מהז'אנר. חולצות אדומות הוא בעצם סאטירה על הספרים/סרטים האלה (למזלי, אחרת באמת לא הייתי שורד).”

“# יצא שהשלמתי את קריאת טרילוגיית "מלחמת האדם הזקן" ב 11 שנים וכמה חודשים. זה סוג של שיא אישי, כי אני לא קוראת המשכים. ונוטה לרווח מאד ספרים של אותו סופר (אלא אם יש נסיבות מקלות). כל שלושת הספרים מסופרים על ידי ג'ון פרי, שהתחיל את הסיפור כשהוא זקן בן 75 בעיירה באוהיו, המשיך כלוחם צעיר (וירוק. לא כמטפורה. ירוק כלורופילי כצבע עור) בצבא השהקימה האנושות כדי לכבוש וליישב פלנטות בתושבים אנושיים. האו”