ביקורת ספרותית על תנו לשד לישון - דייב גרני #3 מאת ג'ון ורדון
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 1 בדצמבר, 2013
ע"י סופרקליפרג`ליסטיק


משהו כנראה דפוק אצלי כי כשאני קוראת בספרי מתח בהם כותבים על בלשים המנהלים מאבק נטול פשרות ורווי אדרנלין סביב השעון ברוצחים ופושעים המהווים סכנה תמידית לאנשים תמימים (כמוני?!) ועל ישיבות תאום בין מחלקתיות המדיפות טסטוסטרון ומאבקי אגו, אני חושבת לעצמי :"מתי באורח החיים המטורף הזה הם מדיחים את הכלים או מחליפים מצעים... מתי הם מכינים לעצמם אוכל, מתי הם בכלל מחרבנים (ותסלחו לי על הביטוי אבל כולנו עושים את זה, סביר שגם הם יצטרכו) או ישנים... "

ג'ון ורדון אמנם לא מתאר את כל הרגלי ההיגיינה של דייב גרני (טוב נו, לא צריך להגזים) אבל הוא בהחלט נוטע אותו בתוך חיים נורמליים עם סדר יום הגיוני בו יש בוקר, צהריים, ערב ויום רודף יום מבלי לאבד את תחושת הזמן.
יתרה מזאת, בחירת התפאורה או אם תרצו ביתו ושגרת חייו של גרני נותנת באלנס לסיפור וגם אפשרות להפוגה, לשינוי המיקוד, לשינוי הקצב של גיבוריו. וגם שלנו הקוראים.

לפעמים יש לי הרגשה שהתחכום הטכנולוגי (והלא טכנולוגי) וסף הגירוי שהולך ועולה עם הזמן, גורמים לנו לאבד הרבה פרטים בדרך. ג'ון ורדון באופן מפתיע, ודווקא בז'אנר הזה, מחזיר לנו אותם וקורץ לנו. מחד באמצעות תאורי הנופים הרגועים והפסטורליים מלאי הפרטים(ההפך הגמור מהמתח שנבנה על הרקע שלהם) ומאידך, באמצעות דייב גרני- הבלש בגמלאות- האוסף מחדש את הפרטים סביב החקירה עליה הוא עובד ונותן לנו גם כאן וגם כאן זוית אחרת.

אני אוהבת גם איך ורדון משחק איתנו הקוראים, איך הוא פותח עבורנו, לכאורה במקרה, כיוונים ואופציות. הוא נותן לנו להרגיש חכמים, שדגנו בעצמנו, הבחנו בפרט סתמי, בדל אינפורמציה שניראת לנו משמעותית לפתרון. ואנחנו רוצים מאד ללחוש לדייב גרני, שיש כוון נוסף שיש לתת עליו את הדעת. אבל מסתבר שהוא מסתדר מצוין בלעדינו ואותנו סובבו על האצבע. (אני מדברת אך ורק בשם עצמי...)

עם זאת, לסיום של ספר, בפרט בספרי מתח, יש משקל משמעותי.
דווקא כאן וורדון לא מבריק לטעמי. זה לא שהוא לא סגר את הקצוות, הוא סגר גם סגר. התאורים לטעמי איבדו מהאמינות שלהם כאילו כאן הוא עבר לסגנון אחר, שלא נדבק טוב כל כך לשאר הספר.

לא תאמינו, אבל אני אהבתי את הספר הזה יותר מאת שני ספריו הקודמים של ורדון ודווקא בגלל הקטעים המינוריים שלו. אבל אני, מה אני יודעת, אני מאלה שנהנים לקרא גם את באלדאצ'י ... :).


ואם בספרי מתח עסקנן, שאלה שלא קשורה לחלוטין לוורדון או לגרני,
גם אתם תהיתם לפעמים איזו הכשרה עוברות שוטרות ובלשיות שמאפשרת להן אשכרה לרוץ על נעלי עקב של 10 סמ'..?

______

19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אפרתי (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
הקטע עם העקבים הוא מגוחך ברמות. אין שוטרת שרצה על עקבים במציאות. מילא, אם היא נתקלה בפשע שלא בשעות עבודתה, אבל לבוא לעבודה על עקבים כאלה? רק בסדרות וסרטים.
חני (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
לגבי השוטרות - ראיתי אחת בפעולה , היא הייתה במילים עדינות "ערסית" באה אל ילד בן 14 שלא צייץ וישב עם חברה שלו והתחילה לרדת עליו..

אבל היא לא רצה על עקבים המילים שלה הספיקו בשביל לעורר הרבה רעש גדול יותר מעקבים.

ביקורת יפה מלאת טסטוסטרון:)
סופרקליפרג`ליסטיק (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה אוקי וגם לשאר המלייקים הדוממים. שיהיה חנוכה שמח...
אוקי (אורית) (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
כתוב נהדר. יופי של ביקורת.
סופרקליפרג`ליסטיק (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
נתי, אדרבא...אם הם גרושים, אי אפשר לתלות את המטלות השקופות האלה בבת-זוג שעושה זאת... אממ...כך או כך זה לא נשמע אטרקטיבי במיוחד :).
סופרקליפרג`ליסטיק (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אפרתי... אמין, לא אמין - חסר משמעות. העיקר שזה מרים את "התחת"...
סופרקליפרג`ליסטיק (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
יעל, תודה על הקומפלימנט :) עושה רושם שזו הבעיה שלי, לא שלהם...
נתי ק. (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
לגבי הפסקה הראשונה שלך - הם לא... מכיוון שלרב הם מוצגים כגרושים, אלכוהוליסטים/מסוממים קלות, חיים בזוהמה וסובלים מעצירות
אפרתי (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
סופר, את צודקת בכל. ובעניין העקבים: ע"ע סדרות משטרה, זה כל כך מגוחך וכל כך לא אמין.
yaelhar (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת מקסימה. ממקמת את הבעיה של הבלשים הכל יכולים בדיוק במקום הנכון...





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ