ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 19 במאי, 2013
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
ג'ון ורדון יודע לכתוב. גם אם מנטרלים לרגע את עלילות הפשע המורכבות שהוא טווה ואת שמות הספרים הבומבסטיים במקצת, יש משהו בספרים שלו שהופך אותם לקצת שונים מהמקובל בז'אנר.
אנטי-גיבורים זה כבר קלישאה. זה אלכוהוליסט, ההוא חלש אופי, לזה יש אישיות בעייתית, אף אחד לא ניחן באישיות סוציאלית או כובשת במיוחד (חוץ מג'ק ריצ'ר - אבל הוא אמיתי בערך כמו טום קרוז). אבל משהו בדייב גרני ובדרך שבה הוא בוחן את העולם, חביב עליי במיוחד. נראה שהוא מתמודד עם מחשבות ובעיות שלא תלויות רק בחקירה שהוא מנהל אלא גם בעולם הרגיל, שמה לעשות - לפעמים גם לו מותר לחדור לפעמים לחקירת רצח מאומצת. אז ככה אנחנו זוכים להיות עדים למחשבות רגילות כל כך, אנושיות ופשוטות, שאין בהן כמעט שום תרומה יוצאת דופן לבניית הדמות או העלילה, אבל חוסר היומרה הזה הוא בדיוק מה שהופך אותן לבעלות ערך מיוחד. ככה גרני מתעצבן כשהוא סתם מתעורר קצת מצונן או שהוא מצוברח בלי לדעת למה (כן, סתם מצוברח. בלי להיות בדיכאון עמוק ולהתעורר שיכור ולאחר לעבודה. כן, אני מדבר אליך, הארי הולה), וככה, ממש כמוני וכמוכם הוא עונה למישהו בחוסר טאקט ואז אוכל את עצמו יומיים. הוא נוהג לדחות מטלות ביתיות ללא סיבה, ועם אשתו יש לו לפעמים שתיקות ארוכות ומשחקי-כוח חרישיים שאיכשהו מוכרים לי, וזאת למרות שאני לא גר למרגלות הרי הקטסקיל, לא פרשתי משירות משטרתי והדבר האחרון שיש ביני לבין אשתי או בחיי בכלל הוא שתיקות ארוכות. (אם כבר, יללות ארוכות - ואת זה אין בכלל אצל גרני).
חוץ מזה, הספר עצמו טוב. זה לא שפיתרון התעלומה הפיל אותי מהכיסא בתדהמה, אבל בינינו, איזה ספר כבר עושה את זה? אנחנו כבר כל כך מתורגלים בספרי מתח, אנו כל כך ציניים, וידעניים, ומכירים, היינו שם, וקנינו את החולצה. והיא כבר קטנה עלינו. גם אם לא גילינו מי הרוצח לפני הסוף, זה באמת לא משנה. מה שחשוב, ובייחוד אם אנחנו קוראים ספר שנחשד מלכתחילה כמשוייך לז'אנר מותחני נחות, זו האפשרות לפתוח את החלון, לחוש את הרוח על פנינו ולהינות מהדרך.
****
27 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
שמייח
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
אחלה ביקורת, אהבתי
תודה אלון.
בדיון סיימתי לקרוא אותו.. מבחינת הפתרון הבלשי- משלב מוקדם בספר הוא כבר רמז על הפתרון (גם אם היתה בעיה להצביע על הפושע עצמו) ואחכ יחסית "מרח" את הסיפור, ולכן כפי שכתבו אחרים, הספר קצת נופל מהקודמים, מבחינה זו בלבד. אך אני בהחלט מסכים עם שאר הדברים שכתבת.., גם את ה"מריחה" עליה כתבתי, הסופר יודע לעשות בצורה יפה ומענינת, לתאר את מה שעובר על גרני, להכניס תובנות על החיים כמו בכל הספרים, כגון משפט שאמר לפרופיילרית על יחסיה עם ה FBI - "אנו נוטים לראות את הטוב באנשים שמוצאים את הטוב בנו" (תסלחו לי אם טעיתי בציטוט, אבל זה הרעיון הכללי :-))- זה פשוט יפה ומעורר מחשבה, ויש עוד הרבה כאלו. שורה תחתונה- כיף לקרוא אותו וזה מה שחשוב. |
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
רוב סופרי המתח הם סופרים תבניתיים, במיוחד כשאותו גיבור/בלש מככב בהם.
אצל קובן המאוחר (ולא זה של מיירון בוליטר), בארץ הפכו את הסדר והוציאו את הטובים קודם, קשה מאוד לנחש מי הפושע. יש הרבה מאוד טוויסטים. אז נכון שהתעלומה נוסחתית, אבל לא הפתרון. סופרי מתח כותבים במרחב גיאוגרפי/תרבותי מסויים ולכן יש בודדים שאינם חוטאים בנוסחתיות. ג'ון ורדון סופר מצויין ולכן אקרא אותו תמיד. מי שכל ייחודו הוא בתעלומת המתח, יאבד אותי אם הספר לא טוב.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
טושה...
ולמרות זאת, גרמת לי לפקפק בעצמי. אבל זה מה שכתבתי אז - ונראה לי שמבנה הטיעון הנוכחי והקודם שלי עדיין מקבילים ועדיין תקפים - "יש הרבה סופרים "תבניתיים" למרות שהייתי מכניס את הרלן קובן למשל לפני לי צ'יילד, ובכל אופן הם יותר סופרי "נוסחה". יש לכתיבה שלהם קו ברור וייחודי להם, אבל זה לא הופך את החיקויים שלהם לבעלי ערך כלשהו מלבד היותם חיקויים של הדבר האמיתי. לא סתם מחקים אותם, ולחיקויים טובים יש גם דרישה. אתה כותב שניתן "פשוט" לחקות את התבנית, אבל זה יהיה כמו לצייר שטר של 100 דולר על מפית נייר ולתת אותה למלצרית. זה לא יעבוד, כי בשורה התחתונה, זה פשוט לא פשוט. "... כלומר, הטענה לא היתה כנגד התבניתיות אלא כנגד העובדה הפשוטה שעצם זה שסופר כותב בצורה דומה בסדרת ספרים לא הופכת בהכרח את האיכות לירודה יותר. עדיין יש לי בעיה עם הנוסחתיות של קובן, ואולי, כמו שציינת, אני פשוט לא מתחבר אליו במיוחד
|
|
|
קורא כמעט הכול
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
יש תבניות שעובדות
זכור לי מישהו פה שטען בתוקף נגד טענתי שצ'יילד תבניתי בעליל..
יתכן שאתה פשוט לא אוהב את התבנית של קובן (גם אני לא) |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
את קובן הפסקתי לקרוא לפני כמה שנים.
איכשהו, הספרים שלו עדיין נתפסים בעיניי כספרי נוסחה, ומעצבן אותי לקרוא אותם.
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
ורדון ביום רע טוב פי כמה מאחרים ביום טוב. וכמו שכתבת, אין הרבה הפתעות בספרי מתח.
ודווקא הרלן קובן יודע להפתיע למרות בעיותיו האחרות.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
האמת, קוסמת? בעיניי המתח דומה למדי.
אבל לא באתי בשביל המתח. למרות שאני נרתע, מנסיון, מספרים שמוצגים כמותחנים אבל הם לא (הכלה ממומביי, למשל), כאן המתח (דאבל מינינג, חחחח) בין הפשע למחשבות של גרני עושה את הספר ראוי בהחלט לארבעת כוכביו. זה לא מותחן שטותי (או מותחן מזוויע כמו ג'פרי דיוור או הרלן קובן) וזה לא רומן באיצטלה של. וזה אחלה.
|
|
|
הקוסמת
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
אכן גרני יותר אמין בספר הזה, דמות מורכבת יותר
אבל המתח פחות מוצלח
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
לא יודע. הבנתי שהוא מקבל תגובות פושרות יותר מהשניים הקודמים,
אבל אני באופן אישי לא הבחנתי בהבדל משמעותי. אם כבר, אז גרני אפילו קצת יותר אנושי כאן. הסבל שהוא מתאר מהטנטון שיש לו באזניים גרם לי לנקות את האזניים של עצמי ביתר תשומת לב. ברררר, אלוהים ישמרנו
|
|
|
הקוסמת
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
אהבתי את הביקורת, את הספר קצת פחות
|
27 הקוראים שאהבו את הביקורת
