ביקורת ספרותית על רומן רוסי - ספריה לעם #342 מאת מאיר שלו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 28 באוקטובר, 2013
ע"י אור


רומן רוסי, אשר הינו ספרו הראשון של מאיר שלו אותו אני קורא, אותיר אותי בסופו של דבר עם עולם שלם, קרוב מחד, ומרוחק מאידך, אשר יינשא איתי בליבי מעתה ומאילך.

אין ספק כי סגנונו של שלו, אשר האדיר והעשיר את סיפורו זה בעברית מהגבוהות אשר נתקלתי בהם, הוא נפלא והינו חלק בלתי נפרד מהסיפור (תיאורי נוף העמק, ראשית ההתיישבות ועולם החי והצומח), עם זאת, אני חייב להודות כי היו פעמים ספורות לאורך הסיפור אשר הרגיש לי כי סגנונו עוצר במעט את הרצף הטבעי של הסיפור (כגון כאשר נטה לתת שלושה שמות תואר מסוימים לעצם כלשהו).

הרשים אותי מעל הכל כמות הדמויות מלאות החיים אותן ברא שלו והשכיל להבדיל אותן באופיין זו מזו, כאשר לכל אחת מהן יש את טביעת הרגל הייחודית שלה באדמת הכפר והעולם, המבדילה אותה באופן משכנע מהאחרת.

בהתחשב בכך ששלו עצמו גדל בעמק יזרעאל ובכך שמדובר ברומן הביכורים שלו (ולפיכך סביר כי נטה לשלב במודע או לא במודע פרטים רבים מחייו שלו), מעניין יהיה לדעת אילו מהדמויות אכן הייתה חיה ונושמת בעולמו הפרטי של הסופר.

אני חייב להודות שבאופן מאד לא טבעי ומפתיע משהו, איכשהו הסיפור של זייצר הזקן הוא זה שמצאתי את עצמי הכי מסוקרן לגביו באמצע הסיפור, כאשר התגלותו של זה כחלוץ, אחד מהאבות המייסדים בדמותה של פרדה, לא היה פחות ממבריק בעיניי.
מערכת היחסים העכורה מדם שהתרקמה לה בשנותיהם האחרות של שלמה לוין וזייצר הזקן, ריתקה אותי, וייאושה של הפרדה אצילת הנפש מהחיים ושליחת ידה בנפשה כאבה לי יותר מכל מוות אחר שהיה בסיפור (באופן אירוני משהו, כאבתי את כאבו של בעל החיים יותר מכאבו של האדם.
"מותר האדם מן הבהמה"?, ובכן לא הפעם, הצלחת שלו, הצלחת ידידי).

לקראת סופה של העלילה כאשר ברוך מספר סיפור לראשונה בחייו, פתאום הבנתי איך אדם אחד (הלוא הוא ברוך) בעצם מחזיק את כל העולם המטורף הזה, עם כל ההיסטוריה המפוארת שלו (מראשית התיישבות דור המייסדים ועד כלותו), בתוך ראשו ונפשו, נושא אותו בקבלה על כתפיו העבות והיציבות.
מעניין ומשעשע לחשוב מה אם כל הסיפור הזה הוא למעשה לא יותר מפרי דמיונו של ברוך שנהר, חולה בבית חולים פסיכיאטרי אשר היה בכלל אדם עירוני שהזה את כל זה באחד מלילותיו בתוך הבידוד הנורא.

סופו של הסיפור היה קסום בעיניי והחדיר בי שלווה רבה, כאשר לאחר שהתנוסס חשש ממשי כי כל עלילות הכפר ומהותו (לטוב ולרע) ייקברו עם מותו של ברוך, כעת נראה כי אלו יועברו לארבעת ילדיו של אורי, ארבעת יורשי המשפחה, אשר ימשיכו את דרכו של הכפר הקסום מאחורי ההר הכחול.

מומלץ בחום חברים.
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אור (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
מסכים, זו הייתה תפנית יפה בעלילה.
אור (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
זייצר החמור ושלמה לוין כאשר מגלים שזייצר הוא חמור ומתחיל הריב ביניהם, הספר עולה לגבהים מדהימים





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ