ביקורת ספרותית על רומן רוסי - ספריה לעם #342 מאת מאיר שלו

---

טוב אז כן. כלומר לא. לא קראתי את "רומן רוסי" עד עכשיו, זאת למרות שהוא הספר הראשון של מאיר שלו שיצא לאור, שזה היה בשנת 1988, קרי לפני שלושים וחמש שנים ועשה רעש כבר בזמן צאתו לאור. שלא לומר מכר מאה אלף עותקים במכה. וזאת למרות שכן קראתי ספרים אחרים של מאיר שלו ואף נהניתי מהם. וכל כך למה? נמנעתי מהספר הזה, הראשון, במיוחד, בשל הפיסקה הפותחת שלו. לא היה צריך לפתוח את הספר בשביל לדעת מהי הפיסקה הפותחת. בסוף שנות השמונים זו היתה שפה חריגה בדפוס, והעיתונים הכותבים על הספר שמחו לצטט אותה.

אז נמנעתי, גם כי אני מנסה להימנע משימוש בשפה גסה, וגם כי אם ספר מתחיל ככה אין סיבה שהוא יפסיק, ויש לי העדפה שמרנית שכזאת, לצרוך את הספרות שלי נקייה. עם זאת עכשיו לצורך השלמת הקורפוס המלא, אני חוזרת לבסיס וקוראת את המאיר שלו הראשון ראשון. בגדול הדברים ידועים, ברוב הספרים שלו מאיר שלו מספר את אותו סיפור עצמו ואלה רק המעטפות והכיסויים שמשתנים.

ברוך שנהר, גבר רווק גדול ומוצק בשנות השלושים לחייו, בן כפר בעמק יזרעאל, יתום משני הוריו שגדל אצל סבו יעקב מירקין בן העליה השנייה, ובתמיכת המורה המיתולוגי של הכפר. במהלך השנים מאז פטירת סבו, ועל אפם וחמתם של ותיקי הכפר, ברוך מנהל את הענף המצליח ביותר של הכפר, והוא מיזם קבורת בני העלייה השניה שנפטרו, לא בבית העלמין הרשמי של הכפר אלא בשטח החקלאי של סבא שלו שזועם ונוטר לבני הכפר מסיבות שמפורטות בספר. הענף מכניס כספים כי ישנם בני עלייה שניה שגם עברו הלאה והיגרו לארצות הברית ובכל זאת מעוניינים להיקבר באדמת ארץ הקודש גם אם הדבר מגלח חלק נכבד מהירושה. העלילה אינה ממש עלילה אלא יותר סיפורים שמגיעים בצורה עקלתונית, הלוך וחזור במהלך השנים, ועוסקות בבני משפחת שנהר/מירקין לדורותיהם ובדמויות אחרות של מייסדי הכפר העמק-יזרעאלי, בנות העליה השניה.

זה מצחיק להגיד "כצפוי", כי זה הספר הראשון ובעת שהוא נכתב ופורסם איש לא ידע למה לצפות, אבל אני קוראת באיחור ואחרי שכנראה כבר לא ייצאו ספרים מתחת ידו של שלו המנוח, ולכן אכתוב כצפוי. כצפוי הספר מסופר בגוף ראשון מפי מישהו אדם שגדל שלא אצל הוריו הבילוגיים ושאין ולא יהיו לו צאצאים משלו, כצפוי יש הרבה מאוד תיאורי טבע ארץ-ישראליים והם גודשים את הספר עד להתפקע, לדעתי בכמות גדושה יותר מהספרים הבאים. כצפוי יש כאן גזע ישראלים-רוסים דמוי קוזאקים, גדולים ורעשניים, מה שמאוד מאוד לא דומה בעיני לדמות של הסבא הרוסי הפרטי שלי שהיה משורר צנום מיוסר ועדין נפש.

כמו כן היה לי מוזר לגלות במהלך הספר את הנבטים והזרעים לספרים הבאים כדוגמת שואב האבק של של "הדבר היה ככה". שלא כמו הספרים הבאים שלו, כאן העלילה מתמשכת כמותשהיא ולא חותרת לאיזה קליימקס מהפך קרביים ונפש ששולח את הקורא לקרוא את הכל שוב מהתחלה. באמת יכול להיות שלו הייתי קוראת את הספר הזה ראשון הייתי נהנית ממנו יותר, כי היו הבטחות שפוזרו ולא קוימו אלא בספרים הבאים.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על רומן רוסי - ספריה לעם #342