ביקורת ספרותית על רומן רוסי - ספריה לעם #342 מאת מאיר שלו
ספר מעולה

---

אז איך תולעת ספרים בסדר גודל בינוני פלוס כמוני מגיע אל רב המכר ההיסטרי, הרומן הראשון שכתב מאיר שלו ונמכר ונקרא על ידי מאות אלפי קוראי עברית (מאה אלף עותקים נמכרו רק בשנה הראשונה) בגיל שאחרים קוראים אותו בפעם השניה או השלישית אתם שואלים? כן נשמות של ברבור טורקי, אני יודע שאף אחד מכם לא שאל, אבל זו הדרך שלי להחליק ברכות אל תוך הסקירה אז תזרמו איתי בבקשה.
לפעמים יצירת אמנות - ספר, סרט, הצגה - נקשרים בחוויה לא נעימה ויוצרים רתיעה מצריכת יצירות אחרות של אותו יוצר. בשפת הפסיכולוגיה ההתנהגותית זה נקרא "התניה", והדברים ידועים. בפעם הראשונה נתקלתי ברומן רוסי בתחילת השירות הצבאי, בתרגיל גדול בבסיס האימונים שבו שירתי. הושמתי בחמ"ל ענק מלא במכשירי קשר מצפצפים וממוזג יתר על המידה, הייתי צעיר וחדש ופעור ומסביבי הסתובבו הרבה קצינים ונגדים עסוקים ויודעי דבר, ואני הצטנפתי בצד, מול אחד המכשירים, מתפלל שאיש לא ייגש אליי וידרוש ממני לתפעל תקלה באיזה מכשיר שאיני מבין בו דבר. לא תנאים אידיאליים לקריאה רגועה. עם "כימים אחדים" לא הלך טוב יותר. עדיין בצבא, קצת פחות צעיר, אבל עדיין פעור, באיזה סיפוח לא ברור לפלוגה של ביינישים בפיז דה לוך בבנימין. שוב חמ"ל, שוב לבד, מ"פ דחוס, מוצק, נטול צוואר ועצבני צורח עליי ומאיים להכניס אותי לקלבוש בגלל איזו פשלה מקומית, כך שברור שדעתי לא הייתה פנויה להתפעל מתיאורי הנוף המרהיבים ומהעברית המלוטשת. זה לא אתה מאיר, זה הצבא, התניה שלילית אומרים לך. מאז אמנם לא הדרתי את עצמי לחלוטין מיצירתו של שלו, אבל תמיד בחרתי לקרוא ספרים שאינם שייכים לקורפוס העיקרי של יצירתו, זו של האפוסים הרב דוריים שמשתרעים על עשרות שנים ומאות עמודים. עשיתי לעצמי חיים קלים עם ספרים רזים יותר ואפוסיים פחות כמו "הדבר היה ככה" ו"אל תספר לאחיך", ורק אשתי נוות ביתי, שאותה כבר הזכרתי בסקירה אחרת, שמאיר שלו הוא מחמל נפשה מאז ומקדם, דירבנה אותי לקרוא גם את ספריו הכבדים יותר: עשו, פונטנלה, רומן רוסי.

אני ואני ואני... אכלת את הראש וחפרת בנשמה. מה עם הספר?

דוז פואה, חמישה כוכבים. בנוי לתלפיות, כתוב כהלכה. שלו, בסגנון שיאפיין גם את ספריו הבאים, לא בונה את העלילה באופן ליניארי, אלא משיט אותה אחורה וקדימה, כשלאט לאט נחשפים הסודות ששתל בתחילת הספר: מדוע גדל ברוך, המספר, אצל סבו? איך ומדוע הפך המטע הפורח של הסב לבית קברות לחלוצי העלייה השנייה? מיהו הדופק המסתורי שמכריז על כיבושיו המיניים מעל מגדל המים קבל כפר ועולם? האם אפרים יחזור? האם שיפריס יגיע סוף סוף אל הכפר? חלק מהשאלות נענות ואת חלקן יתרץ התשבי, אני לא רוצה לעשות ספוילרים למי שלא קרא.
שלו הוא ידען עצום במדעי הטבע - שמות של עצי נוי, גזעי פרים, ציפורי שיר, עופות, חרקים ומזיקים נשלפים לאורך הספר כלאחר יד, אך באופן שאינו מעיק ושאינו פוגם בהנאה מהקריאה.
שתי הערות קטנות לסיום: לאנגלית תורגם הספר בשם The blue mountain כשמו של ההר מעבר לעמק שבו שוכן הכפר (הכרמל, אני משער) משונה בעיני שעלילת הספר כולה מתרחשת בעמק אך הוא עצמו נקרא על שם הר.
בעמודים האחרונים של הרומן מופיע ישיש מופלג ממוצא בולגרי בשם אלברט. אותו זקן בא בימים שוכב כל היום במיטתו בבית האבות כשפלג גופו העליון מכוסה בחלוק לבן ולמטה ממותניו הוא עירום לחלוטין, ונזכרתי שברומן עב הכרס "התגנבות יחידים" של יהושע קנז אהובי מופיעה דמות של חייל ממוצא בולגרי שאף הוא נוהג לישון ללא בגדים במגורי הטירונים, ותהיתי האם מדובר במנהג רווח בקהילה. יש בולגרים בקהל? מוני? חריסטו? תודה, אתם יכולים לשבת.
אם אתם לא תקועים בחמ"ל, קראו את רומן רוסי.

» ביקורות נוספות של בועז
» ביקורות נוספות על רומן רוסי - ספריה לעם #342