ביקורת ספרותית על נולדנו לרוץ - שבט מסתורי, ספורטאי-על והמרוץ הגדול ביותר שאיש לא ראה מאת כריסטופר מקדוגל
ספר טוב

---

העובדה שכריסטופר מקדוגל הוא עיתונאי ניכרת בכתיבה, משמע - לעתים היא קצת סוטה מהנושא המרכזי (אם כי תמיד פונה לדרכים מעניינות ביותר) ולעתים אין קשר כרונולוגי ברור בין הפרקים, שמדלגים לפעמים מסיפור לסיפור. עם זאת, קל לעקוב אחר השתלשלות העניינים והספר בהחלט מזמין מאד. קראתי אותו במשך ארבעה ימים; ליתר דיוק- משכתי את הקריאה לכדי ארבעה ימים של ציפייה לפרק הבא ושעות של הנאה גדולה.
אינני אצנית, רצה או חסידה גדולה של ספורט כלשהו (אם כי אם הייתי נדרשת לדרג, ריצה בהחלט הייתה מדורגת בראש הסולם). גם אינני מבינה גדולה (אם כי בהחלט מתעניינת מאד) בנושאים הצדדיים שהספר עוסק בהם בקשר לריצה, ובהם תזונה, התפתחות אבולוציונית של האדם, אנתרופולוגיה (או דרכי הטראומרה) וכדומה. כל אחד מהם מוצג בצורה מרתקת והם מתחברים ליצירת תמונה כוללת יפהפייה כמעט כמו גוף האדם. אני מניחה שאנשים שנקודת המוצא שלהם דומה לשלי, וכן רצים מנוסים יותר, ייהנו מהספר - אם הם מסוגלים להתחבר לצד התאורטי של החוויה הפיזית המתוארת בהרחבה בספר הביכורים היוצא מן הכלל.

לגבי החוששים מהסוגה: על פי רוב אינני קוראת non fiction (שזכה לתרגום הקלוקל "ספרי עיון") פרט לביוגרפיות, זיכרונות וכד' אך כאן יש ספר שמשלב הכל: חוויית הריצה האישית של כריסטופר, התוודעות כמעט ביוגרפית (עד כמה שהספיק לחשוף) לדמות האגדית "הסוס הלבן", מסע בין מרוצים, מומחים וערים ברחבי ארה"ב וגם רגשות אנושיים כמו קנאה, תסכול, בלבול ואהבה משותפת שניכרים בדמויות הרבות שרצות על פני העמודים. וכל אלה מצעידים אותנו, מזיעים אך מרוצים, למסקנה המפליאה: נולדנו לרוץ. מסקנה שמתגלמת בכותרת ולאורך כל הספר.

אינני מצליחה לעמוד על טיבו: ממה בדיוק נהניתי בספר? אולי מהאווירה הטובה והידידותית שהשרה כריסטופר בשפתו הפשוטה, בזכותה חשתי קרובה לאחווה האנושית שנרקמת הודות לריצה משותפת; אולי השפיעה עליי ההתלהבות שאפפה אותו בתארו את נגינת הלב המלווה ברינת השרירים, למרות שמש קופחת וריאות שמאיימות להתפקע; ייתכן והדמות המסתורית של קביו בלאנקו, רץ לבן שחור, היא שהילכה עליי קסם; או שמא היה זה תום נעורים שנשבה בקסמם של דמויות אחים בוגרים: זוג מצילים יפי תואר בני עשרים שרצים קילומטרים על קילומטרים, אחת לצד השני, בהנאה צרופה ואדרנלין מטורף?
קשה לנתח זאת, אך לפעמים אני משערת שעדיף לחדול מעיסוק במקורות התת קרקעיים כשלפניך מעיין מים זכים הפורץ ומרווה את הצמא האדיר. הצמא שעוטף כל מתבגר/ת המתחיל בלבטיו. זהו הצמא להנאה, להבטחה שלא ניתן לאשש שהחיים לא יתבזבזו, הצמא שחייב לבוא על סיפוקו.
הספר פשוט נהדר! הוא בהחלט ענה על ציפיותיי ואף הגביה עוּף!

» ביקורות נוספות של נערה עם קעקוע דרקון
» ביקורות נוספות על נולדנו לרוץ - שבט מסתורי, ספורטאי-על והמרוץ הגדול ביותר שאיש לא ראה