אחרי שראיתי בנטפליקס את הסרט הקצר על הרצה של שבט הטראוּמארה, "לורנה קלת הרגליים", התחלתי להתעניין ולקרוא אודות השבט המסתורי שחי בסתרים באחד האיזורים הנידחים והקשים למעבר במקסיקו. נישבתי לסיפורים אודות הרצים והרצות שחלקם רצים יחפים או לכל היותר כשסנדלים לרגליהם. בזמן הנבירה, גיליתי את הספר ודרך "סימניה" רכשתי אותו.
אינני נמנה על עולם הרצים (אופניים הנה התשוקה שלי), אך למרות זו, קראתי את הספר בשקי

בספר "גיבורים מלידה" מאת <mark>כריסטופר מקדוגל</mark> (הוצאת אחוזת בית, 2016), מחבר רב-המכר "נולדנו לרוץ", עוסק המבחר בשאלה כיצד נוצר גיבור? "לשיטתו כל גבר או אישה יכולים להיות גיבורים. לא נדרשים לכך אומץ לב או כוח פיזי – אלא גילוי מחדש של מיומנויות נשכחות וחיבור מודע אל הטבע האנושי. את תפיסתו שוזר מקדוגל בכישרון רב בסיפור מימי ממלחמת העולם השנייה – פעולה נועזת שביצעו לוחמי מנהלת המבצעים המיוחדים הבריטית (S.O.

העובדה ש<mark>כריסטופר מקדוגל</mark> הוא עיתונאי ניכרת בכתיבה, משמע - לעתים היא קצת סוטה מהנושא המרכזי (אם כי תמיד פונה לדרכים מעניינות ביותר) ולעתים אין קשר כרונולוגי ברור בין הפרקים, שמדלגים לפעמים מסיפור לסיפור. עם זאת, קל לעקוב אחר השתלשלות העניינים והספר בהחלט מזמין מאד. קראתי אותו במשך ארבעה ימים; ליתר דיוק- משכתי את הקריאה לכדי ארבעה ימים של ציפייה לפרק הבא ושעות של הנאה גדולה.
אינני אצנית, רצה או חסיד

בראיון ל"הארץ" סיפר <mark>כריסטופר מקדוגל</mark>, בין השאר, שהוא רץ בשביל הכיף, ולא מוכן שמשהו יהיה תקוע לו באוזן בזמן הריצה. עוד הוא סיפר שכשהוא מבקר בניו יורק ורץ בסנטרל פארק הוא מנסה לחייך אל הרצים האחרים ולברך אותם לשלום, אבל אלה, עם האוזניות באוזניים והריכוז בריצה, שוכחים בכלל שיש עולם מסביבם ואנשים אחרים. בכך הוא כבש אותי.
ספורטאית דגולה אני ממש לא, אבל במעט שאני עושה - מעולם לא התפתיתי לשים עלי אוזניו

נולדנו לרוץ הוא ספר פשוט נפלא. גם מי שלא מתעניין בריצה יתקשה לעמוד בפני הכתיבה הקולחת של <mark>כריסטופר מקדוגל</mark>, עיתונאי ורץ חובב בפני עצמו, שיצא יום אחד למסע חיפושים חסר כל היגיון אחרי בני שבט הטראוּמארָה האגדיים, שחיים בקניוני הנחושת המדבריים של הסייֶרָה-מאדרֶה בצפון מקסיקו.

מקדוגל אוסף סביבו חבורה של רצי אולטרה-מרתון שונים ומשונים, שכל אחד מהם מחזיק באמתחתו שריטה כזו או אחרת, ומצליח לשכנע אותם להצט

ספר מדהים.


תמיד טענתי שאני אוהבת לרוץ יותר מכל ספורט אחר. הספר הזה החזיר אותי לטענה הזאת. התחלתי לרוץ. ממש להשקיע בזה. לעשות ספורט. לזוז. להיות בכושר.
פתאום אני רואה את היופי שבתנועה, את ההנאה של הזיעה והחום, את הכיף הגדול בריצה.
אני ממש נהנית מזה.
והכל- אני חייבת ל<mark>כריסטופר מקדוגל</mark>, אריק והטראומארים, שלימדו אותי איך רצים.

אני לא ממש יודעת איך מגדירים אותו- עיון, הרפתקאות, ביולוגיה? מה של

ספר מצויין מעניין ומדהים, על בני אדם ועל ריצות אולטרה.
ריצות אולטרה הן ריצות למרחקים ארוכים האורכות שעות ארוכות - 50 ק"מ, 100, 200 ואפילו יותר, ריצות שיכולות להימשך מס' ימים גם.
<mark>כריסטופר מקדוגל</mark>, עיתונאי ורץ חובב, יצא למסע בעקבות רץ מסתורי מתבודד במקסיקו, ובעקבותיו הגיע לשבט רצים מדהים, החי בלב קניוני פרא במקסיקו. שבט הטראומרה, שבט של ספורטאי על ורצי אולטרה הרצים כמעט יחפים למרחקים של מאות קילומט

נולדנו לרוץ, הוא לא מה שחושבים כשקוראים את הכותרת, זהו ספר העוסק במסעות חיפוש אחר שבט אינדיאני החיי בקניוני פרא נסתרים במדבריות מקסיקו, המשמר את אורחות חייו של האדם הקדמון.

ההתעניינות בשבט הנעלם היא מתוך רצון להבין את שורשיו ההתפתחותיים של האדם, כיצד חיינו בעידן שקדם לעידן החקלאות וישובי הקבע, ואיך המעבר הזה פגע בגופנו, ובנפשנו, פגיעה שלכאורה שרירה וקיימת עד היום. בבסיס ההתעניינות בשבט הזה כמו

לא רק לאוהבי ריצה! הספר פותח את הראש להרגלים החדשים שלנו- תזונה, כושר וכמובן נוחות. מאוד אהבתי את הסקירה הספרותית הרחבה, עבודת המחקר המעמיקה של הסופר ואיך שבסופו של דבר, הכל הסתכם בסיפור קריא סוחף ומעורר מחשבה. לקראת הסוף הקריאה מט התישה אותי משום שהרגשתי שהספר מסתובב במעגלים סביב אותה נקודה. אבל מעבר לכך ממליצה לכל מי שאוהב להבין ולהעמיק בגוף האדם, בעבר ובהווה. ולכל מי שרוצה להעמיק בכח שיש למחשבו