ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 25 בנובמבר, 2013
ע"י ערה
ע"י ערה
כהרגלי,קראתי כמה ביקורות שנכתבו על הספר,ולשמחתי הטריה ביותר היתה של אלון דה-אלפרט שביקורותיו מרתקות כמו ספר טוב.
כמעט חשבתי שאין לי מה להוסיף,אבל בכל זאת יש,ברמה כללית יותר,כי כולם כבר נכנסו לעובי הסיפור,ליסורי הילדות וההתבגרות,שאמורים להכין אותנו להתמודד עם יסורי הבגרות,אבל אז מסתבר שהם לא הפרומו אלא הדבר עצמו במלוא עוצמתו.
עין חתול כחולה יש לחתולים סיאמיים,ומרגרט אטווד היא מעין חתול סיאמי, לפי תמונתה בגב הספר-שיער כסף ועיני תכלת בוהקות. עין החתול רואה גם בחושך,ואכן הכותבת רואה הרבה,מבטה חודר ומפשיט את הסובבים אותה ממסיכות ותחפושות. כל חשיפה גוררת כאב גדול של אבדן תמימות ואמון,אבל אלה החיים...
שני הסיפורים המקבילים,של העבר וההווה מסופרים בזמן הווה,מה שממחיש לנו כקוראים שמבחינתה הילדות חיה וסוערת בתוכה כל החיים באותה מידה.כך היא גם מחפשת את 'חברת' הילדות קורדיליה,שמאושפזת במוסד לפגועי נפש. האם כדי להיות רע ואכזר צריך להיות חולה נפש? אין אנשים נורמלים שהם אכזריים ומשפילים אחרים? אין לי תשובה לזה.
המצב הזה,של הילדות הקשה שנוכחת בהווה הבוגר מעיק ומכביד מאד,והמבספר מבקשת 'תוציאי אותי מכאן,קורדיליה.אני לכודה.אני לא רוצה להיות בת 9 לנצח'. גם בציוריה העבר משתלב בהווה כל הזמן. לאורך כל הספר והחיים-נוכחות זוג ההורים יוצאי הדופן לתקופתם,ולדעתי-הם יצרו את הסיכוי היחיד לגדול ולצאת אדם יצירתי ומאושר עבור בתם.
4 קוראים אהבו את הביקורת
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
