ביקורת ספרותית על עיר של זכוכית - בני הנפילים #3 מאת קסנדרה קלייר
ספר מעולה

---

A really good book:
Hard to find
Harder to put it down
And impossible to forget it
~באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב. תתמודדו.~

אני לא רוצה רק לקרוא את הספר הזה, אני רוצה גם להכנס לתוכו, לחיות בו, ולהכיר כל אחת מהדמויות באופן אישי. ספר מדהים כל כך.
לא יכולתי להפסיק לקרוא. נקרעתי בין הרצון למשוך את הקריאה כמה שיותר זמן (והצלחתי לא רע, קראתי את הספר בשלוש חודשים!)לבין הרצון לדעת מה יקרה בסוף והצורך להחזיר אותו לספריה.

מדהים איך שקסנדרה קלייר בנתה עולם יפה כל כך, שכולל ציידי צללים, שוכני תחתיות, שדים והכל נראה מציאותי וקסום כל כך.

מדהים עוד יותר איך שהיא תכננה את העלילה, הכל נקבע אצלה מראש. יש סופרים שממציאים את העלילה תוך כדי הסיפור ורואים לאן זה יזרום ומשם ממשיכים. אצל קסנדרה זה לא ככה. אצלה, עוד מהרגע שקליירי וסיימון נכנסו לפנדומוניום בפרק 1 של עיר של עצמות, היא כבר יצרה את סבסטיאן ואת סטיבן הרונדייל ואת כל הדמויות והעלילה של הספר השלישי. זה פשוט אדיר.

אבל שום דבר לא משתווה לדמויות של הספר. לכל דמות יש אישיות ואופי, כל דמות שונה מהאחרות, לכל אחת יש משהו שמייחד אותה. העוקצנות והשנינות של ג'ייס, הטירוף של וולנטיין, ההתנהגות ההומואית של מגנוס ("קליירי מעולם לא חשבה שזה רעיון טוב לבטוח במישהו ששם כל כך הרבה אייליינר.")

וקליירי פשוט אדירה. היא לא כמו הדמויות המושלמות והנטולות הפגמים (שדרך אגב, בלתי אפשרי להתחבר אלהן), היא דמות אנושית לגמרי, אבל היא אמיצה וחכמה ומצחיקה ואני פשוט מעריצה אותה. היא מהדמויות הבודדות שהצלחתי להתחבר אלהן ולהרגיש את מה שהן מרגישות בזמן קריאת הספר. זה הגיע לרמה כזאת שכשקליירי שפכה משהו, חשבתי לעצמי"אוף, אין לי כח לנקות את זה איתה עכשיו" (אם אתם צוחקים עליי, תעשו את זה בעדינות.)

עכשיו בואו נדבר על ג'ייס. אוי ג'ייס. אני מציעה הצעת חוק, שלפני שדמות חשובה מדי עומדת למות ואחרי 10 עמודים לקום לתחייה, תופיע האזהרה הבאה בתחילת הפרק:"זהירות! ג'ייס לייטווד עומד למות בפרק הקרוב, אבל אל תדאגו, הוא יחזור לחיים." זה יחסוך הרבה מאוד בכי ודיכאון בקרב הקוראים.
כמעט. בכיתי. עליו.
איךךך הוא מעז לחיות אחרי שהייתי כל כך קרובה לבכות עליו?? היו לי דמעות בעיניים כשהוא "מת". הייתי צריכה לגייס את כל כח הרצון שלי כדי לעצור אותן ולמנוע מהן לזלוג. תודה רבה, ג'ייס. אני מקווה מאוד שאתה מרוצה מזה!

אה, ושחכתי לומר עד כמה אני אוהבת את הכתיבה של קסנדרה קלייר, קולחת, זורמת עם הומור ובלי תיאורים מייגעים. מדהים, בדיוק כמו שאר הספר.

טיפה הפריע לי שהפרקים ארוכים כל כך. זה טיפה בעייתי כשיש לי רק 10 דקות לקרוא ואז אם אני רוצה לקרוא פרק שלם אני צריכה לנסות לקרוא 30 עמודים ב-10 דקות. לדעתי אפשר לקצר את הפרקים ל-10 עד 15 עמודים לפרק. כי כמו שאומרים ברוסלינד, פרקים קצרים עוד לא הרגו אף אחד!

ועוד משהו בעייתי- הסוף היה יפה כל כך!! מצד אחד, אני מפחדת לקרוא את המשך הסדרה כדי לא להרוס לעצמי את הסוף היפה הזה, אבל מצד שני אני שמחה שיש סדרת המשך כי קשה לי מדי להפרד מקליירי, מג'ייס ומסיימון עכשיו. וכן, אני יודעת שאני סותרת את עצמי. זה קורה לפעמים.

אהה ואני שמחה מאוד שמגנוס ואלק ביחד. יש לי חיבה מיוחדת לגייז, ואני סוף סוף שמחה שהם התנשקו. (נקווה שזה לא היה ספויילר)

בשם המלאך, הספר הזה מדהים!
אם לא קראתם עד עכשיו, אין לכם מושג מה אתם מפסידים.

» ביקורות נוספות של נסיכה מכאנית (כי גם לי מותר להחליף כינוי כל שבוע)
» ביקורות נוספות על עיר של זכוכית - בני הנפילים #3