ביקורת ספרותית על על הדברים החשובים באמת מאת חיים שפירא
ספר טוב

---

וואו, אני לא מאמינה שגמרתי את הספר הזה ונשארתי חיה! (וחבל שאני לא יכולה להחליף את המילה 'חיה' במילה 'שפויה').
אני עומדת, כנראה, לשבור את שיא הביקורת הארוכה ביותר עם דעתי על הספר, אבל בואו נחזור רגע לאחור, ללפני שבוע וחצי עם פלאשבק דרמטי, ליום ההולדת של הסבא המת שלי (שהוא במקרה גם יום ההולדת של הילד שאני אוהבת. מוזר, לא?).
~~~~~
זה היה יום שמשי ובהיר. השמש חדרה מבעד לחלון הבית הגדול והמרשים שבו ישבתי ובהיתי במבט אטום על שולחן האוכל.
ההורים שלי, ביחד עם דודה שלי והבת דודה המבוגרת שלי, שנמנים עם האנשים שהכירו את הסבא המת שלי כשהיה בחיים, החליטו לעשות סוג של אזכרה ביום הזה.
חשבתי על סבא שלי, שלא זכיתי להכיר אותו.
חשבתי על הילד שאני אוהבת, על איך שהוא מחזיק את הפנים שלי ומנשק אותי, בהתחלה בביישנות ואחר כך בתשוקה, ואיך אני מעבירה יד בשיערו, כמו שתמיד רציתי לעשות.
חשבתי שזה לא בסדר מצידי לחשוב על הילד שאני אוהבת באמצע האזכרה של הסבא המת שלי.
''מרי, יש לי ספר בשבילך'' קולה של בת דודה שלי חתך את רצף המחשבות שלי באמצעות שימוש במילות הקסם.
היא הושיטה לי ספר עם כריכה די פשוטה. נרתעתי. ''זה לא ספר פנטזיה או מדע בדיוני,'' חשבתי ''ואת יודעת טוב מאוד מה דעתי על ספרים כאלה.''
אבל לפני שהספקתי להגיד משהו הספר כבר היה בידי, והיא הסתלקה בחזרה לשולחן האוכל. איזה יופי!
~~~~~

כמו ששמתם לב, לא היו לי הרבה ברירות מלבד לקרוא את הספר, או להחזיר אותו אחרי 3 ימים ולומר ''וואו איזה ספר יפה!'' תוך כדי העמדת פנים שקראתי את הספר.
אז נחשו מה עשיתי!
(לא, לא פתחתי בית מחסה לגרבילים מנוקדים, אם זה מה שאתם חושבים.)
התחלתי לקרוא, לראשונה בחיי ספר שבדרך כלל הייתי נרתעת ממנו.

ההתחלה נחמדה. הסופר לא מפיל את כל הפילוסופיה והפסיכולוגיה על העמודים הראשונים, הן מגיעות רק אחר כך.
הכתיבה קלילה, וטובה וזורמת ומלווה בהומור, למרות שהספר מכיל בתוכו משמעות עמוקה, היה קל מאוד לקרוא ולהבין אותו.
הרעיונות שהסופר מביא מעניינים, אבל אני לא יכולה לומר שלא איבדתי את שאריות השפיות המועטות שלי איפשהו במהלך הקריאה.

אלוהים
אדירים
כל
כך
הרבה
פילוסופיה

הספר הזה גורם לך להרהורים פילוסופיים ומדעיים ועשוי לגרום לפסימיות זמנית תוך כדי מחשבות על מטרות הקיום שלנו ומשמעות החיים!
הכל היה טוב ויפה, הייתי סתם בן אדם תמים (בעצם.. לא. ממש לא תמים.) שחלם בהקיץ והיו לו פנטזיות פרועות, ופתאום בא איזה חיים שפירא עם המשפטים הפסימיים שלו ודפק לי את כל המצב רוח.
מצטערת, אבל זה נכון. הספר מאוד מעניין, הוא מעלה נקודות שלא העזתי לחשוב עלהן קודם, אבל עם זאת... יש בו כל כך הרבה פסימיות. זה לא שהסופר עצמו פסימי, אבל הוא מצטט כל כך הרבה משפטים פסימיים שגורמים לך לרצות לדפוק פטיש של 100 קילו על הראש של מי שהמציא אותו תוך כדי צעיקת דברים מוזרים.

~מרי מגלה את ספרי הפילוסופיה, סצנה 1~
פילוסוף אקראי כלשהו: ''כדור הארץ הוא הגהנום של כוכב אחר''
אני: " שמע, אני בן אדם פאקינג מאוהב ומאושר כרגע, זה החיים שלך היו חרא לא אומר שהחיים של כולם היו כאלה! בבקשה תפסיק להרוס לי את המצב רוח הטוב, איש ארור עם כליות מתפקדות!!!!!"
אמא שלי:"מרי, את שוב מדברת לחפצים דוממים?"

אני רוצה לראות בן אדם אחד שלא התחרפן במהלך קריאת הספר.
או בן אדם שהסכים עם כל מילה שכתובה בספר.
אומרים שאנחנו משחקים תפקידים ולובשים מסכות, שאנחנו כל כך רגילים להם, שאפילו אנחנו לא שמים לב אלהם, ואם ננסה להוריד אותן נגלה שיש לנו עוד ועוד מסכות מתחת וגם אחרי שננסה להוריד את כולן, אחרי המסכה השלישית זה נעשה מוזר מדי.
אוקיי, אז אני מודה שאני מרמה אנשים מסויימים בלי הפסקה.
אנשים אחרים אני מרמה פחות.
את עצמי עוד לא הצלחתי לרמות בצורה מושלמת. עמוק בלב, אני יודעת היטב מתי אני מרמה את עצמי.
הרי כולנו יודעים מתי אנחנו מרמים את עצמנו!
זה אבסורדי לגמרי לשקר לעצמנו. אתם לא שמים לב כשאתם מרמים את עצמכם?

אוקיי שמתי לב שזה התחיל להיות דומה יותר ויותר להרהור פילוסופי כמו בספר הארור הזה.

אם מילא איבדתם את שפיותכם- אין לכם מה להפסיד, אתם מוזמנים לקרוא את הספר הזה!
אם שפיותכם (או שאריותיה) עדיין איתכם והיא יקרה לכם, תברחו בצרחות בכל פעם שתראו את הספר הזה ברדיוס של 3 ק''מ.

אני הלכתי להחזיר את שפיותי באמצעות כמות סיטונאית של ספרי פנטזיה ומדע בדיוני.

» ביקורות נוספות של נסיכה מכאנית (כי גם לי מותר להחליף כינוי כל שבוע)
» ביקורות נוספות על על הדברים החשובים באמת