“לפעמים אני קוראת ספר ואני חושבת שאני יודעת לומר בדיוק על מה הספר מדבר. אם מישהו ישאל אותי: "היי, על מה הספר הזה?" אוכל לומר לו משהו גנרי כמו: "מסע מפעים של אדם בחיפוש אחר הבת שלו," או "סיפור מרגש על בחורה חולה בסרטן סופני שמתאהבת", והופ, הנה סיכמתי את הסיפור כולו במשפט קצר ותכליתי. מכירים את זה? אבל ברוב המקרים, במידה והספר לא שטוח כמו בלטה והדפים שקופים מצפיוּת יתר, המשפט המתומצת שאתן יהיה כל כך”

“אז הספר הזה לא אינטליגנטי, לא מתוחכם, לא שנון במיוחד, מסתבר שאפילו לא מקורי, בנוסף. התחלתי אותו פעם, קצת, ולאחר מכן הוא שכב אצלי על המדף חודשים עד שהמשכתי אותו שוב. מיותר לציין שמי שכתבה אותו היא מה-שמה ש"חתמה" טרילוגיה שלמה בסוף פתוח. יופי, ניחשתם, אני לא מתה עליו. ולמרות זאת – שלושה כוכבים. כי לשים ספר שאתם לא בטוחים לגביו בכללי, בשלושה כוכבים, זה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות בשבילו. לתת לו ארבעה”

“"בעיני היא היתה הילדה היפה ביותר שראיתי בחיי, מלאך קטן מדמם בשלג, והם רצו להשמיד אותה. אני ראיתי את זה. ראיתי אותה, כמו שלא ראיתי דבר מעולם." אני אתחיל מזה שהספר ממש לא דומה לדמדומים. הדבר היחיד שמזכיר בו את דמדומים הוא הז'אנר, וגם הרעיון של סיפור אהבה בין יצור על טבעי לבין בת אדם. לדעתי הוא יותר טוב מדמדומי”

“לפעמים אני שונאת את עצמי. אני שונאת את עצמי שאני רגישה. אני שונאת את עצמי שכל דבר שאני רואה, גורם לי לבכות. כלומר, לא כל דבר שאני רואה, וזה מה שמעצבן אותי. כשאני רואה בטלוויזיה גור איילים נטרף באכזריות על ידי לביאה- לא אבכה. ולא אבכה כשאקרא ספר, זה כמעט אף פעם לא קרה לי. אני לא אבכה שאשמע על מקרה התאבדות נורא ולא אבכה על התעללות או על משהו נורא שקרה. הבעיה היא שאני רוצה לבכות. אני ממש רוצה ל”

“לפעמים אני קוראת ספר ואני חושבת שאני יודעת לומר בדיוק על מה הספר מדבר. אם מישהו ישאל אותי: "היי, על מה הספר הזה?" אוכל לומר לו משהו גנרי כמו: "מסע מפעים של אדם בחיפוש אחר הבת שלו," או "סיפור מרגש על בחורה חולה בסרטן סופני שמתאהבת", והופ, הנה סיכמתי את הסיפור כולו במשפט קצר ותכליתי. מכירים את זה? אבל ברוב המקרים, במידה והספר לא שטוח כמו בלטה והדפים שקופים מצפיוּת יתר, המשפט המתומצת שאתן יהיה כל כך”

“אז הספר הזה לא אינטליגנטי, לא מתוחכם, לא שנון במיוחד, מסתבר שאפילו לא מקורי, בנוסף. התחלתי אותו פעם, קצת, ולאחר מכן הוא שכב אצלי על המדף חודשים עד שהמשכתי אותו שוב. מיותר לציין שמי שכתבה אותו היא מה-שמה ש"חתמה" טרילוגיה שלמה בסוף פתוח. יופי, ניחשתם, אני לא מתה עליו. ולמרות זאת – שלושה כוכבים. כי לשים ספר שאתם לא בטוחים לגביו בכללי, בשלושה כוכבים, זה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות בשבילו. לתת לו ארבעה”

“"בעיני היא היתה הילדה היפה ביותר שראיתי בחיי, מלאך קטן מדמם בשלג, והם רצו להשמיד אותה. אני ראיתי את זה. ראיתי אותה, כמו שלא ראיתי דבר מעולם." אני אתחיל מזה שהספר ממש לא דומה לדמדומים. הדבר היחיד שמזכיר בו את דמדומים הוא הז'אנר, וגם הרעיון של סיפור אהבה בין יצור על טבעי לבין בת אדם. לדעתי הוא יותר טוב מדמדומי”

“לפעמים אני שונאת את עצמי. אני שונאת את עצמי שאני רגישה. אני שונאת את עצמי שכל דבר שאני רואה, גורם לי לבכות. כלומר, לא כל דבר שאני רואה, וזה מה שמעצבן אותי. כשאני רואה בטלוויזיה גור איילים נטרף באכזריות על ידי לביאה- לא אבכה. ולא אבכה כשאקרא ספר, זה כמעט אף פעם לא קרה לי. אני לא אבכה שאשמע על מקרה התאבדות נורא ולא אבכה על התעללות או על משהו נורא שקרה. הבעיה היא שאני רוצה לבכות. אני ממש רוצה ל”