ביקורת ספרותית על המעון של מיס פרגרין לילדים משונים - המעון של מיס פרגרין לילדים משונים #1 מאת רנסום ריגס
ספר טוב

---

בדיוק הספר שהייתי צריכה כדי להחזיר לעצמי את השפיות אחרי שאזרתי מספיק כח רצון לקרוא ספר פילוסופי של חיים שפירא.
אם אתם שואלים, אז לא, השפיות שלי עוד לא חזרה אליי (כרגע היא בחופשה בהוואי. קיבלתי ממנה גלויה אתמול, היא נהנית מאוד!) כי בדיוק התמכרתי לאנימות יפניות כמו דת' נות וסול איטר (שמתי לב שסול איטר נשמע כמו סוליטר כשאומרים אותו בקול רם. אבל דת' נות וסול איטר נשמע יותר טוב ממחברת המוות ואוכל הנשמות.)
אבל, זה לא אומר שלא נהניתי מהשפיות לזמן הקצר שהיה בין הרגע שבו התחלתי לקרוא את הספר לבין הרגע ששפיותי הלכה שוב בגלל אנימות יפניות ארורות.
הכתיבה קולחת, מותחת, בלי תיאורים משעממים וכל מילה במקום.
אבל הפרקים היו הרבה יותר מדי ארוכים! ספר של 365 עמודים מתחלק ל-11 פרקים בלבד. אני שונאת פרקים ארוכים. יום אחד אני אשתלט על העולם, ואז אקבע חוק שמספר העמודים בכל פרק בספרים לא צריך לעלות על 15 עמודים. (ואם אנשים קוראים בנסיעות או לפני השינה ואין להם זמן לקרוא פרק בן 30 עמודים!? למה לא מתחשבים בהם?) עד אז אני פשוט אתלונן על זה כהוגן בביקורות
שלי.
התצלומים היו תוספת מקורית וייחודית לספר, למרות שבחלק מהתצלומים אמה נראית כמו אישה מבוגרת בשנות ה-30, כשהיא אמורה להראות כמו נערה בסביבות גיל 15. זה קצת מחרפן.
ויש הרבה דברים שלא הבנתי, ודברים שהם לא הגיוניים. למה מיס פרגרין בחרה ליצור את הלולאה דווקא בתאריך 3 לספטמבר 1940? הרי זה הלילה של ההפצצה! וזה באמצע תקופת מלחמה, ויש צוללות גרמניות בכל מקום. באמת, היא לא יכלה לבחור תאריך שלו יותר שבו יוכלו לחיות לנצח?
ולמה הילדים המשונים לא לומדים להשתלט על הכוחות שלהם? למה אוליב לא מנסה לייצב את התעופה שלה, ולמה יו לא יכול להשתלט על הדבורים שלו? הם חיים חיי נצח לפחות 70 שנה, ואני מאמינה שהיה להם די זמן פנוי שבו יכלו ללמוד לשלוט בכוחות שלהם.
***זהירות ספויילר***
איזו אכזבה! מתחילת הספר היה ברור שג'ייקוב יתברר כמשונה, אבל ציפיתי שיהיה לו איזה כח על מגניב ומיוחד. ומה הכח שלו? לראות את החלולים (המפלצות). אני לא מבינה מה זה מועיל לו. זה לא שזה יעיל בקרב בצורה כלשהי, זה לא נותן לו יכולת מיוחדת מול החלולים, הוא פשוט מסוגל לראות אותם בלי יכולת להגן על עצמו. ככה שיוצא שאין לו כח מיוחד שהוא באמת שימושי.
אגב, נפחלול זה שם ממש מטומטם לגזע של מפלצות. אני רק אומרת.
****סוף ספויילר***
אה, וכמעט שחכתי להגיד שהסוף פתוח. מה שאומר, או שיהיה ספר המשך, או שהסופר יקבל נבוט בראש מהקוראים של הספר. מה שיגיע קודם.
אבל הרעיון כל כך יפה, ככה שלמרות הדברים הבלתי הגיוניים והסוף הפתוח אני לא יכולה לתת לספר פחות מ-4 כוכבים.
והדמויות נהדרות. בכל אחת יש עומק, אישיות, עקרונות.. כל כך שונות מהדמויות השטחיות של הספר שאני קוראת עכשיו (למען האמת, קראתי רק 2 פרקים מהספר ההוא אז אולי אני טועה לגביו.)
וג'ייקוב הוא כל כך...אין לי מילה מתאימה כדי לתאר אותו, אבל אני אגיד לכם שאם לא הייתי מאוהבת עד מעל האוזניים במישהו אמיתי (ובמישהו ארור מאנימה יפנית) כנראה שהייתי מתאהבת לגמרי בדמות של ג'ייקוב. הוא אמיץ, חכם, נחמד.. שלא כמו הדמות של הספר שאני קוראת עכשיו (אולי בשביל זה המציאו את הספרים השטחיים. כדי שספרים טובים ייראו אפילו טובים יותר על הרקע שלהם)

לסיכום, ממש אהבתי את הספר...(:
חובה קריאה!

» ביקורות נוספות של נסיכה מכאנית (כי גם לי מותר להחליף כינוי כל שבוע)
» ביקורות נוספות על המעון של מיס פרגרין לילדים משונים - המעון של מיס פרגרין לילדים משונים #1