ביקורת ספרותית על אבות אכלו בוסר מאת חדוה נוה
ספר בסדר

---

היי, הנה עוד ספר שקראתי די מזמן ולא כתבתי עליו ביקורת. אבל, כמו שאמר מישהו חכם ביותר, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.
אז הכל התחיל לפני שנתיים, איפשהו בכיתה ו'. הבנות המקובלות דיברו בקולות גבוההים ומתלהבים על טלנובלות ספרדיות שמשודרות בשעת לילה מגוחכת, הילדה הלא מקובלת (כלומר, אני P:) נחרה לה מקצה הכיתה. לפחות, עד הרגע שהמורה נכנסה עם ערמת ספרים חדשים.
הילדה המוזרה קפצה לשמע המילה 'ספר' והתיישבה במהירות, נועצת עיניים במורה. שאר הבנות עברו לדבר בפתקים ובשפת סימנים כשהן חשבו שהמורה לא רואה.
המורה היחידה בכל העולם שהטון שלה לא היה חדגוני התחילה להסביר על כמה מהספרים. אני חטפתי את הספר הזה. עוד 2 בנות לקחו ספר מרצונן החופשי, ואת שאר הספרים לקחו הבנות המקובלות, סתם כדי להפטר מהמבטים המאשימים של המורה.
התחלתי לקרוא כמעט מיד.
הספר לא היה מכביד או מעיק אבל גם לא בדיוק קליל והוא מתאים גם לילדים קטנים.
הוא מספר את סיפורה של מיכל, שאביה נלקח לכלא. כולם רואים בה גרסה מוקטנת של אביה, אף אחד לא מדבר איתה, כולם רואים בה רק פושעת, גנבת, אולי אפילו מצורעת.
אבל בעצם, באמצע כל זה, מיכל לומדת מי החברים האמיתיים שלה, ועל מי היא באמת יכולה לסמוך.

אני לא יכולה להגיד שזה וואו, או שזה נכנס לי ללב בצורה כלשהי, אבל הספר בהחלט טוב והוא מתאים גם לילדים בכיתה ג' או ב' (ככה מרגילים ילדים קטנים לקרוא ספרים!)

אז קחו את אחיכם הקטן, תדחפו לו כמה שיותר ספרים בסגנון הזה, ובשלב מסויים תנו לו את מפוצלים או תיכון לילה או משחקי הרעב. בהצלחה! (:

» ביקורות נוספות של נסיכה מכאנית (כי גם לי מותר להחליף כינוי כל שבוע)
» ביקורות נוספות על אבות אכלו בוסר