ביקורת ספרותית על עיר של זכוכית - בני הנפילים #3 מאת קסנדרה קלייר
ספר מעולה

---

אחרי הקריאה של הספר הזה הגעתי למסקנה שאני אהיה האדם הראשון שינסע בזמן.
החלטתי שאני זאת שתהיה הראשונה לרצוח אנשים בשביל הנאה צרופה שלא קשורה באופן ישיר מההרג שלהם או מכסף.
החלטתי שאני עומדת לשדוד חנות ספרים עתידית ולפוצץ את הראש של המוכר ביריות.
או בנבוט. אותו דבר.

זה ספר מדהים.
פשוט מדהים.

את הספר קניתי לעמית (עמיתוש מהאתר) למתנת יום הולדת. היא חיפשה את הספר שנים על גבי שנים וההורים שלה... לא מרבים לקנות לה ספרים, בלשון המעטה.
אז הגעתי למסקנה שאני אקנה לה את הספר הזה בתקווה נואשת שהיא תאהב אותו.
אחרי שהיא פתחה את העטיפה הנימוס (או יותר נכון: קרעה אותה לחתיכות קטנטנות ללא רחמים) התברר שזאת לא הייתה תקווה, והיא לא הייתה נואשת; ההפך. היא כמעט הרגה אותי בחיבוק שלה.
אבל המשפט הראשון שאמרתי לה אחרי היה, כמדומני: "אחרי שאת מסיימת לקרוא, את כל כך מביאה לי את הספר הזה."

והיא הביאה, אחרי ששנים היא שכחה להביא לי אותו. אבל היא הביאה כי איימתי על הספרים שלה שנמצאים אצלי.
יש לי כישרון באיומים.

בהתחלה הספר היה מעט משעמם והמחשבה שלי נטתה לרחף, הגעתי למסקנה שאם אני אתן לספר ארבעה כוכבים זה יהיה חסד מצידי.
אבל ההמשך ביטל כל מחשבה בנוגע להתחלה וקראתי כל היום (כן, גם בשיעורים. חוץ מזה למדנו רק מקצועות משעממים באותו היום (מדעים, חקר, מתמטיקה, אנגלית, היסטוריה (וחוץ מזה במדעים ובחקר זה אותו דבר כמו הפסקה ארוכה מאוד, כולם עושים מה שבא להם, בחקר אפילו אנשים מוציאים למורה אייפונים מול הפרצוף)), אז זה לא ממש שינה.

תקציר לא נחוץ, ואני גם לא אביא לכם תקציר כי הבטחתי לעצמי ביקורת שלא מלאה בספויילרים, לשם שינוי. ומן הסתם התקצירים שלי מפוצצים בספויילרים.

לסיכום, פשוט ספר מעולה.
קודם כל, הכתיבה, שופעת הומור אבל גם רצינית. שואבת את הקורא לתוך העלילה וגורמת לו להידבק לדפים כמו דבק שלוש שניות (שהתמהמה קצת עם ההתחלה... אבל עדיין).
אחר כך, העלילה, שנבנתה בחוכמה גדולה ובהמון דמיון. כל הנדישות והקיטצ'יות נעלמו כשקראתי. אני פשוט מתה על הסופרת הזאת. היו כמה קטעים צפויים, אבל זה עדיין התעלה ממה שציפיתי.
ובסופו של דבר, הדמויות, כל דמות ועולמה שלה, מניעיה שלה, ורצונותיה שלה, ולא הייתי משנה דבר בדמויות.

התחלה קצת צולעת, אמצע מעולה, וסוף מדהים.
הספר הזה שווה כל גרוש וכל אגורה וכל התרפסות שתקיימו כדי לקבל אותו, אפילו אם זה רק כדי לקרוא אותו.
אז אם לא קראתם, פשוט קומו, תעזבו את הכל, ותלכו ברחוב כמו זומבים לחנויות הספרים או לבית של האדם הקרוב שאתם יודעים שיש לו עותק.
אם זה ממש נדרש, תזרקו עליו כיסא או משהו.

אתם עדיין פה? קדימה! אוצו רוצו! קדימה!!

ופה הסתיימה הביקורת החופרת להחריד שלי. כיף לכם, עצוב לי שסיימתי את הספר, אני אלך להתאבל.

» ביקורות נוספות של אנג'ל
» ביקורות נוספות על עיר של זכוכית - בני הנפילים #3