ביקורת ספרותית על כתובת אש מאת יעל נאמן
ספר מעולה

---

אחד הספרים היפים ביותר שיצא לי לקרוא השנה. אם לא "ה". בעצם בטוח "ה".. או כמעט בטוח :)

זהו שילוב מנצח בעיני בין הכתיבה האותנטית, כתיבת הדברים האמיתיים שאנחנו מרגישים בלי טיפת התייפייפות, לבין כתיבה מרתקת וקולחת, מרגשת ומעוררת מתח והזדהות, ובין עוד משהו - כתיבה כאומנות ממש.

הסופרת לוקחת כמעט כל חולשה אנושית שהיא נתקלת בה בהתפתחות הסיפור - ומנערת אותה ללא רחמים על דפי הספר. נראה שהספר כותב את עצמו, ולא היא מאלצת את העלילות להיכתב על דפים - כך הסיפור הראשון על "עקרות". סיפור שמתגלגל לפי החוקים שלו, כמו החיים עצמם. כל הפחדים של ההורים הפוטנציאלים נחשפו ללא בושה, כל ה"ואם" שמשביתים אותך מפחד בלפעול ולעשות דברים.

הסיפור על בוגרי הקיבוץ - בעל הסוף הבועט בבטן. התחלה תמימה, יומיומית, ממורמרת וצינית במידה, וסוף המתאר שהחיים הם לא משחק ילדים - שלכל דבר יש מחיר. מחיר שאנחנו לא תמיד יכולים אף לדמיין אותו. בעצם בעיקר לא יכולים.

סיפור משעשע על קבלת אורחים.

הסיפור המרשים של אמה, שלשמו ככל הנראה הספר נכתב. סיפור על אישה חזקה כל כך. חזקה במידות אינסופיות ממש. מהנשים של פעם ( לא שהיום אין כאלה, אבל המציאות עצמה שבימינו פחות מתאכזרת לאדם הממוצע, אין בסיס לפתח תכונות מסוג זה). סיפור זה פרט להיותו סיפור אוטוביוגרפי מרתק, על אף היותו מבלבל ( קשה מאוד לעקוב, לפעמים הסופרת כותבת בלשון אמא שמספרת על הסבתא שלה, לפעמים בלשון עצמה על אמא, ועוד), נותן טעימה אמיתית של רגשות אמיתיים של אדם אמיתי מתועד בצורה מלאה. אדם מופנם שלא שיתף בצרותיו כל חייו. פן זה גם מתכתב בצורה יפה מאוד עם כמה ספרים נוספים בנושא הנשים החזקות שיצא לי לקרוא בשנים האחרונות - בעיקר הספר "אדום עתיק" שמתאר מגוון שלם של נשים מימי קום המדינה, חזקות, מתגברות על קשיים, בעלות אופי נדיר ומרתק. אופי של אדם שלא חי את המציאות סביבו - אלא מייצר מציאות.

ובמעבר חד - הסיפור של לידת התינוק, וחולשת האישה. עם ההסתלבטות על כמה האבות מסתדרים נהדר עם התינוק החדש ( "המבדח והמשמח" - כך מגדיר האב הטרי את התינוק הרך, כשהוא כל היום בעבודה, ואיך האמאות משתגעות להן שם בתקופה הראשונה ביותר לאחר הלידה ( בעיקר ראשונה) . משעשע, ציני, כל כך אמיתי...

וגולת הכותרת בעיני - הסיפור "נהר". סיפור שהוא אומנות אבסטרקטית כשמה-היא. כל אחד יבין מה שיבין. אצל כל אחד התיאור המלנכולי ייצר אסוציאציות משלו. עצבות בנושא שתדבר אליו ברגע הזה..

אני לא אשלול - יש סיפורים שלא הבנתי, יש סיפורים קצרצרים - באורך עמודים בודדים או אפילו פחות - שקראתי שוב כדי להבין.. ולא את כולם הבנתי גם אחרי הקריאה המחודשת ( כדוגמת המאהב שדרש מהנשים שלו לציית ולשתוק).


לסיכום -
אחרי תקופה ארוכה שלא צלחתי ספרים, ואחרי המלצה מאוד חמה שקיבלתי עליו, השגתי אותו תוך יום, ולא יכולתי לעזוב אותו מהיד. קראתי וקראתי וקראתי. עד שלא היה עוד.. ואז ידעתי שבזמן הקרוב לא ייפול לידי עוד אחד כזה.

» ביקורות נוספות של ג'ניה
» ביקורות נוספות על כתובת אש