“**** אני מת על האייפון שלי. ברצינות. לא אהבתי ככה חפץ מאז... טוב, כנראה שאף פעם. כבר שלוש שנים חלפו מאז שהחלפתי את הנוקיה המאוס ששימש אותי לשיחות טלפון בלבד, מאחר שכל פונקציה אחרת, כמו הגלישה באינטרנט למשל (נניח, כדי לבדוק מתי הרכבת הבאה שיוצאת מתחנת השלום) היתה לוקחת כל כך הרבה זמן ועצבים, שכבר היה עדיף ללכת ברגל. אז היום יש לי אייפון. ואני אוהב אותו אהבת נפש. לא רק לדבר עם מישהו או לשלוח”

“הנה העניין המעניין שבסבירות ובחוסרה: ספר יכול להיות הכי מציאותי- בנאלי אפילו- ובכל זאת לא אאמין למילה ממנו. מהצד השני הוא יכול לדבר על מאורעות בלתי סבירים (בעליל) ולהיות הכי פרוע שיש, ובכל זאת נאמין לכל מילה. אני מאמינה לרייצ'ל ג'ויס, אתם יודעים? אני מאמינה שגבר שגרתי ורגיל מחליט יום אחד בספונטניות ובלי הכנה מראש לחצות ברגל את כל אנגליה מדרום לצפון כדי לרפא את חברתו הוותיקה ולתקן את עוולות העבר.”

“כשהתחלתי לכתוב ביקורות בסימניה, וזה לא היה מזמן, החלטתי ביני ובין עצמי שלא ארשום ביקורת על ספר שקיבל אצלי פחות מ 3 כוכבים וגם שלא אכתוב ביקורת אם אין לי משהו מיוחד שהספר הותיר בי. לשמחתי קראתי לא מעט לאחרונה אבל לצערי רק הספר הזה הותיר בי רגש לרשום עליו. כשהרולד פריי יוצא למסע של מעל ל 1,000 ק"מ למען חברתו לעבודה עימה לא היה בקשר מזה 20 שנה, הרגשתי תחושה שלא הוענקה לי זמן רב על ידי ספר - הזדהו”

“את הספר קראתי לאט לאט כדי להרגיש ולחוש את המסע של הרולד משתלב בחיים שלי. הספר פגש אותי בהרבה מקומות של הזדהות כשלא ציפיתי לכך. והפתיע אותי בכמה מקומות כהפתעה גדולה. יש לי פנס כזה קטן כחול שמלבישים על הספר כשקוראים בשעות לא שעות...לכן את רוב הדפים גמעתי מכורבלת עם אור לבן שזרח לי על המילים. כשסיימתי את הספר ישבנו שנינו במכונית, ישבה לי שלולית על הלב שהתרחבה והתרחבה הייתי חייבת להוציא החוצ”

“**** אני מת על האייפון שלי. ברצינות. לא אהבתי ככה חפץ מאז... טוב, כנראה שאף פעם. כבר שלוש שנים חלפו מאז שהחלפתי את הנוקיה המאוס ששימש אותי לשיחות טלפון בלבד, מאחר שכל פונקציה אחרת, כמו הגלישה באינטרנט למשל (נניח, כדי לבדוק מתי הרכבת הבאה שיוצאת מתחנת השלום) היתה לוקחת כל כך הרבה זמן ועצבים, שכבר היה עדיף ללכת ברגל. אז היום יש לי אייפון. ואני אוהב אותו אהבת נפש. לא רק לדבר עם מישהו או לשלוח”

“הנה העניין המעניין שבסבירות ובחוסרה: ספר יכול להיות הכי מציאותי- בנאלי אפילו- ובכל זאת לא אאמין למילה ממנו. מהצד השני הוא יכול לדבר על מאורעות בלתי סבירים (בעליל) ולהיות הכי פרוע שיש, ובכל זאת נאמין לכל מילה. אני מאמינה לרייצ'ל ג'ויס, אתם יודעים? אני מאמינה שגבר שגרתי ורגיל מחליט יום אחד בספונטניות ובלי הכנה מראש לחצות ברגל את כל אנגליה מדרום לצפון כדי לרפא את חברתו הוותיקה ולתקן את עוולות העבר.”

“כשהתחלתי לכתוב ביקורות בסימניה, וזה לא היה מזמן, החלטתי ביני ובין עצמי שלא ארשום ביקורת על ספר שקיבל אצלי פחות מ 3 כוכבים וגם שלא אכתוב ביקורת אם אין לי משהו מיוחד שהספר הותיר בי. לשמחתי קראתי לא מעט לאחרונה אבל לצערי רק הספר הזה הותיר בי רגש לרשום עליו. כשהרולד פריי יוצא למסע של מעל ל 1,000 ק"מ למען חברתו לעבודה עימה לא היה בקשר מזה 20 שנה, הרגשתי תחושה שלא הוענקה לי זמן רב על ידי ספר - הזדהו”

“את הספר קראתי לאט לאט כדי להרגיש ולחוש את המסע של הרולד משתלב בחיים שלי. הספר פגש אותי בהרבה מקומות של הזדהות כשלא ציפיתי לכך. והפתיע אותי בכמה מקומות כהפתעה גדולה. יש לי פנס כזה קטן כחול שמלבישים על הספר כשקוראים בשעות לא שעות...לכן את רוב הדפים גמעתי מכורבלת עם אור לבן שזרח לי על המילים. כשסיימתי את הספר ישבנו שנינו במכונית, ישבה לי שלולית על הלב שהתרחבה והתרחבה הייתי חייבת להוציא החוצ”