ביקורת ספרותית על מחר יקרה לנו משהו טוב מאת אסתי ג. חיים
ספר טוב

---

הספר לא קל בכלל. היה לי מאוד מאוד קשה לקרוא אותו. אחת הפעמים שהעובדה שאני קוראת לאט דווקא התנקמה בי חזק חזק. זה לא ספר שעוזבים באמצע ( הגיבורה אומללה מדי בשביל לנטוש אותה באמצע), אבל לחיות את האווירה המעיקה, האיטית והמתמשכת הזאת, שגם מחוסרת כל ווקטור של פתרון לאורך שבועות (של קריאה) לא עשה לי טוב בכלל.

הספר מחוסר עלילה. מחוסר עלילה לחלוטין, גם מחוסר תזוזה כמעט לגמרי. זאת בעצם דריכה במקום של אישה מבולבלת ( ועוד כמה דמויות מבולבלות ) שתקועים עמוק עמוק בתוך חוסר התכלית של חייהם, חלומות שהיו להם שלא מתממשים, ונראה שלא יכולים להתממש, כתוב בחוסר סדר נוראי של כוונות גיבורים, חוסר הגיון מעשיהם, וכן בלבול של תיאורי זמן שמוזז בספר הלוך ושוב, הכל באותו מקום בלי שדבר כמעט משתנה, וייאוש, ושיגעון מתועד ככל הנראה בשיטת זרם התודעה..

עם זאת חשוב לציין העברית בספר יפייפיה, עשירה וגבוהה. תיאורי הטבע והמטפורות מדהימות, ברמות מהגבוהות האפשריות. יש קטעים בטקסט שהם תגליות חדות מאוד של הסופרת, ממש שורות על גבי שורות לציטוט. כמו כן תיאורי המחשבות של הילד גם הם מבריקים ומרתקים ממש ( קצרים, מבריקים, מפתיעים, בעלי פואנטה ).
אבל כל זה לא מספיק. הבלבול, הדכאון והשגעון של הגיבורה הראשית שואב את הקורא פנימה כלתוך מערבולת. מאות עמודים המתארים את מחשבותיה ההולכות לאיבוד, ואת מעשיה ה"מוזרים" (בלשון המעטה) המתנתבים מהיותה שרועה במצב נפשי זה, עמוק עמוק, ללא כל ניסיון לתת למי מהסובבים אותה להוציא אותה ממצב נפשי מעורער זה. הספר לרוב הרגיש לי כמו ניסיון לשטוף חדר לא גדול בסמרטוט רצפה מאוד לא נקי. אומנם לא מסריח ( אתם מכירים את הריח שיש לחדר שכרגע נשטף בסמרטוט רצפה מסריח שנותר בחדר ובלתי נסבל ממש ) - כאן זאת הייתה חוויה אחרת . פשוט ניסיון נואש של שטיפה בסמרטוט שתבול במים עכורים ואפורים, שלא באמת מנקה כלום, אבל ממשיכים וממשיכים להעביר אותו על אותו חדר קטנטן ללא כל תוצאה.

עיקר הדבר שתסכל וביאס אותי בספר כמובן היה ההתנהלות שלה ביחסיה עם גברים, אך לא די בכך..

היא שקועה במשך שנים בביקורתיות סרק על בנה המתבגר ( ובעלה שרוי בזה עוד יותר ). ממש התחשק לי רבות לקחת ולנער אותה חזק-חזק בכל פעם שקיטרה על בנה ה"לא מוצלח". ילד נורמלי, חכם, רגיש, שכאילו הונחת בטעות במשפחה המבולבלת הזאת ( נכון הם אנשים מקסימים, מלאי שמחת חיים, שהחיים הביסו אותם פעם אחרי פעם עם המצב הכלכלי הירוד ) - אבל, ראבק! אני רואה מסביבי מספיק אנשים במצב כלכלי שלהם בערך, ברוך השם העדה שלי מספקת לי מספיק דוגמאות של מצב כלכלי זה, ושנשארים במצב נפשי מפוקס הרבה הרבה יותר. ברור שהסופרת מנסה לתאר שחייה של הגיבורה נהיים כה מסורבלים בגלל תסכולי המצב הבטחוני מסביבה, אך לדעתי הנושא מתפספס, כי כשאני נחשפת לגיבורה מסוג זה, ברור לי שגם אם היו מורידים את הקשיים בחייה, התסכול העמוק היה נותר, כי משהו בה מייצר אותו ללא צורך בהתערבות חיצונית.

אני לא "שנאתי" אותה, ולא "לעגתי" לה במהלך הקריאה. גם לא הרגשתי "סלידה", אבל כן הרגשתי דיכאון ואומללות, וחוסר יכולת להציל את עצמה, וגם כנראה פספוס המומנטום מצידה.
אין ספק שמבחינתי השיא היה כשהניקה את בנה בן ה-13, משדיה הריקות. תיאור שאולי יש בו הרבה משמעות מטאפורית, אך קשה לי בצורה בלתי נסבלת כמאט.

נגררתי ונגררתי אחרי הספר הלא זז הזה, קראתי אותו בכל הזדמנות, כדי שייגמר כבר. ואז כשהגיע לעמודיו האחרונים, כל כך ריחמתי עליה פתאום. וכל כך בכיתי, בשבילה ובשביל עוד המוני אנשים אבודים בעולמם שלהם, שנתנו לשיגרת החיים השוחקת לדרדר אותם לבור שאין ממנו מוצא, לבור של חוסר תקשורת עם האנשים שאהבו פעם, ושאהבו אותם, עם כל הסיכויים שפספסו, כל היחסים הלא רלוונטיים שדווקא אליהם נקשרו ( או המציאו לעצמם שנקשרים ), סוף ספר שלא עצוב באופן אובייקטיבי, אבל בשבילי היה ממש קורע לב.

ועכשיו לגבי הכריכה.

אני חושבת שהכריכה גאונית. להבנתי היא מתארת את איך שכולנו מתחילים את חיינו בתור ילדים תמימים על חול חוף הים. אולי לא מספיק חייכניים בגלל החום, או הידייים הדביקות ממיץ אפרסק, או כל סיבה אחרת למצב רוח ההפכפך של גיל שנה עד שלוש ככה. כשכל החיים עוד לפנינו. שלרגע לא מנחשים איזה אכזבות או אתגרים, או דכאונות החיים העתידיים תומנים לנו. או שמה אותו מבט רק על הילד שלנו בעודו קטן וקצת בכיין, כשאנו טרם יודעים מה החיים מכינים לו.

אז מה המסקנה שלי מהספר - קודם כל לאהוב את הילדים שלי בכל הכוח. ולסמוך על מה שהן, ולסמוך על דעתן, ולאהוב אותן כמו שהן, ולהפסיק לקטר ולהתעצבן כשלא צריך ( ובעצם כשחושבים על זה לרוב, לא צריך ). ועוד מסקנה, כנראה חשובה הרבה הרבה יותר - בתור היותי טיפוס דכאוני, לא לתת למצבי הרוח ההפכפכים לגרור אותי, לשום מקום. לתפוס את זה מהר ומוקדם. כי זה מדרון חלקלק, שיודעים איך נכנסים אליו, וממש לא יודעים איך יוצאים..

האם הספר מומלץ - ממש לא בטוח. בעיני הוא דכאוני מדי, לא זז מדי, נורא נורא מתסכל ( לרוב ללא סיבה אמתית ).

למה הציון הוא 4 - כי הוא בטח לא ספר רע, וגם בלתי אפשרי לסווג אותו כ"בסדר כזה".. הוא לא היה טוב בשבילי - אבל הוא כנראה ממש טוב במה שהוא ניסה להעביר.

» ביקורות נוספות של ג'ניה
» ביקורות נוספות על מחר יקרה לנו משהו טוב