“הזיכרון הראשון שלי מ"קלריס בין": הספר מוטל בעגלת התינוק של אחותי. אנחנו בדרך לבילוי משפחתי, ואני האומללה, ילדה בת 9-10, מחפשת נואשות פיסת צל להסתופף תחתיה ולהיבלע בספר. כי אחרי שהתחלתי את הספר, לא יכולתי להפסיק.
אז נכון, אני מזמן לא בת 9 ואחותי כבר לא תינוקת ולא צריכה עגלה, אבל הספר הזה עדיין חקוק במוחי.
קלריס בין היא דמות גאונית, שהזכירה לי את עצמי בהרבה מאוד מובנים: ילדה מבולגנת ומצחיקה, עם כי”