ביקורת ספרותית על מנעול ומפתח - מהעולם האמיתי # מאת שרה דסן
ספר טוב

---

את הספרים שאני קוראת, אני מחלקת לקטגוריות. די שגרתיות, למען האמת:
ספרים שאף פעם לא יימאס לי מהם; ספרים שקראתי פעם אחת וזה הספיק; ספרים שצריך להחביא מאח שלי, אחרת הוא יהרוס אותם; ספרים שאני רוצה לקרוא שוב אבל אח שלי כבר הרס; ספרים שצריך לאכול משהו מתוק ולהתכרבל בפוף כשקוראים אותם; ספרים שאני מתכוונת להשמיץ בסימנייה ואף פעם לא יוצא לי; ספרים שצריך להחביא, כי אם ההורים שלי ידעו שקראתי אותם הם יהרגו אותי; ספרים שאקרא שוב רק אם ממש ישעמם לי; ספרים שאני קוראת כדי לברוח.

הספר "מנעול ומפתח", משום מה, לא נכנס לאף אחת מהקטגוריות שלי. ואני דווקא חשבתי שהן מאוד כלליות.
[אולי הוא נכנס בקטגוריה של "לאכול משהו מתוק", אבל אני יכולה להכניס כל ספר לקטגוריה הזאת בשביל התירוץ.]

חוץ מהעיצוב המקורי שלו, גם הספר עצמו מקורי. העלילה שלו קשורה להתבגרות, אבל בצורה הכי הפוכה מכל מה שחשבתם. זה לא פנטזיה, אבל גם לא ממש ריאליסטי. יש פה סיפור אהבה, אבל בחיים לא שמעתם סיפור כזה. יש פה סיפור של משפחה הרוסה ומשתקמת- אבל הרוסה באמת, בלי כל הקטע הנדוש של אבא-מכה-אלכוהוליסט-מובטל-ברחתי-מהבית-עישנתי-סמים-לקחו- אותי-למקלט-נוער-בסיכון-ומצאתי-חברה. ממש לא. זה ספר מיוחד.

רובי, הדמות הראשית, היא דמות טובה אבל מאוד לא מובנת. בהתחלה זה נראה שהיא סתם הייתה עם אמא נוטשת, מוזרה ואלכוהוליסטית ושהיא לא רוצה להיות תלויה באף אחד. אבל אחרי זה מתברר שהיא בעצם כן באה ממקום עני ומסוכן- היא מעשנת, גם סמים, ושותה, ונראה שהיא באה מעולם כזה, שלומדים עם השנים באופן טבעי איך להסתיר שאתה שיכור או מסומם.
למרות הכול, היא כן שונה מכל השאר. אין לי מושג איך להסביר במה. אולי בזה שהיא לא ניצלה את כל הכסף של אחותה, אלא רצתה להיות עצמאית ולא הסכימה לקבל כלום. אולי בגלל שהיא לא מרחמת על עצמה, רק כועסת על אלה שנטשו אותה שוב ושוב. אולי בגלל שלמרות הכול, היא כן מחפשת בית ומשפחה וחברים, רק קצת קשה לה להודות בזה שכמו כולם היא רוצה להשתלב.

הספר כתוב בצורה פשוטה ולא מתחכמת, בלי משפטים-כאילו-חכמים ובלי מסקנות "מבריקות" של רובי, שזה דבר ממש מעצבן בספרים אחרים, בעיקר אם המשפטים לא באמת חכמים אלא רק נשמעים ככה.
סך הכול, רובי מנסה להיות נורמלית, ולא מרדנית או מיוחדת או משהו, אבל כן שומרת על האופי האמיתי שלה. היא לא איזו דמות שמחוללת מהפכות, אבל היא מצליחה לרגש ולעורר הזדהות בכל דבר- אם היא כועסת על אחותה שנטשה אותה, ואם היא מתקשה במתמטיקה.

זה ספר שמתאר מציאות קשה מאוד ומספר, בעצם, שבכל מקום תמצא את הכאב והשיגעון- אם זו אישה שמכורה לקפה ופוחדת שחבר יפגע בקריירה שלה, ואם זה אבא מיליונר עם התקפי זעם שמכה את הבן שלו על כל שטות. אבל הוא לא מייאש או מדכא, הוא דווקא מעורר תקווה.

*אוקיי, לואיזיאנה, מה הפרנציפ?*
שכל ספר יכול להיכנס לקטגוריה של "לאכול משהו מתוק"?
*לא! היה לך משפט סיום ממש חכם!*
אה, כן- אל תשמרו חפיסת שוקולד במילוי נוגט אם בסוף אתם מחסלים חצי ממנה בשבת ב-12 בלילה.
*לואיז! תגיעי לעיקר!*
אוף, די לחפור! בסדר, בסדר: משפט הסיום- אל תתנו לאמא שלכם לדעת שקראתם את "משחקי הרעב" ולתת לה לקרוא. היא תהרוג אתכם.
*לואיזיאנה! את סוטה מהנושא! דיברנו על ספר אחר!*
כן, נכון..אוף, חפרתם! רק רציתי לציין כמה נקודות חשובות!
*אבל יש נקודה חשובה יותר!*
טוב, נו...מה שרציתי לומר:

אז הספר קצת מבלבל, אבל עדיין ממש יפה וכתוב מעולה. אני ממליצה לכאלה שצריכים להשתחרר מהעבר שלהם, ולכאלה שמחפשים את העתיד. או גם וגם.

*ומה אם כאלה שלא מגיעים לעיקר אף פעם?*
אח, תסתמי!

» ביקורות נוספות של לואיזיאנה מנטש
» ביקורות נוספות על מנעול ומפתח - מהעולם האמיתי #