“"אני כותב את הסיפור של אמא שלי", אמר סמואל. "אבל אני כותב את הסיפור האמיתי. את האירועים שקרו באמת. "אז הוא יכלול בערך 600 עמודים ו 10 אנשים יקראו אותו? ברכותי". אז מה היה לנו כאן בעצם? דור ההיפים, ניקסון בבחירות 68, ויטנאם, מלחמת עיראק, מצב האקדמיה, ניצול ילדים, שחרור האישה, נטישת אב, נטישת אם, משחקי מחשב, עולמות וירטואליים, כסף, הבל התקשורת, 700 עמודים, 10 שנות כתיבה, ספר ביכורים, פחות מש”

“דמיינו לכם סופר. אותו סופר כותב סיפור. הסיפור, לשם ההדגמה, הוא על שני מאפיונרים שנפגשים בשושו ומתכננים ביצוע של פשע מסויים. הסופר כותב את הסיפור, תוך כדי שהוא מתצפת על שני המאפיונרים. הוא מתחיל לפרט ולכתוב על מה שקורה בפגישה. תוך כדי שהסופר כותב, הוא מבחין בזבוב המתעופף לו בקרבת מקום. הסופר, שמתברר שיש לו בעיית קשב וריכוז (או משהו כזה), עוצר הכל ומתחיל לכתוב על הזבוב. הסופר עוקב אחר מעו”

“עלילה- 5 קצב הסיפור- 4 טוב תובנות ואירוניה – 5 אפשר לקרוא סיפור מיוחד זה כאגדה מודרנית על הילדה הקטנה, ביער האירועים והמפלצות האנושיות. שלא כמו באגדות הסיום אינו טוב מוחלט, אבל מאפשר אנחת רווחה. אפשר לראות בספר מעבר בינדורי. מהשמרנות הישנה של דור יוצאי מלחמת העולם השנייה, אל נוער הפרחים המתמרד במלחמת וייטנאם, המוסכמות החברתיות המיושנות, ובעיקר המעבר מהתפיסה כי הערכים הנעלים של מדינה”

“כל זמן שקראתי אותו שברתי ת'ראש – מתי קראתי אותו? איך קראו לו? כי כבר קראתי אותו. ולא פעם אחת. חלקים שלמים ממנו היכרתי היטב. חלק ב"סחרור" של וילסון או ב"מלכת השלג" של קנינגהם, חלק ב"הקרקס הנסתר" של איגן, והיו עוד. לא מצאתי את את כל הספרים ש"הניקס" מהדהד, בהם סופרים אמריקאים בני זמננו המתארים באופן ארכני מפורט ו...שטחי, את ילדותם העשוקה, על רקע - מפורט - של אמריקה במאה העשרים, ומנסים להקיף כמה שיותר”

“"אני כותב את הסיפור של אמא שלי", אמר סמואל. "אבל אני כותב את הסיפור האמיתי. את האירועים שקרו באמת. "אז הוא יכלול בערך 600 עמודים ו 10 אנשים יקראו אותו? ברכותי". אז מה היה לנו כאן בעצם? דור ההיפים, ניקסון בבחירות 68, ויטנאם, מלחמת עיראק, מצב האקדמיה, ניצול ילדים, שחרור האישה, נטישת אב, נטישת אם, משחקי מחשב, עולמות וירטואליים, כסף, הבל התקשורת, 700 עמודים, 10 שנות כתיבה, ספר ביכורים, פחות מש”

“דמיינו לכם סופר. אותו סופר כותב סיפור. הסיפור, לשם ההדגמה, הוא על שני מאפיונרים שנפגשים בשושו ומתכננים ביצוע של פשע מסויים. הסופר כותב את הסיפור, תוך כדי שהוא מתצפת על שני המאפיונרים. הוא מתחיל לפרט ולכתוב על מה שקורה בפגישה. תוך כדי שהסופר כותב, הוא מבחין בזבוב המתעופף לו בקרבת מקום. הסופר, שמתברר שיש לו בעיית קשב וריכוז (או משהו כזה), עוצר הכל ומתחיל לכתוב על הזבוב. הסופר עוקב אחר מעו”

“עלילה- 5 קצב הסיפור- 4 טוב תובנות ואירוניה – 5 אפשר לקרוא סיפור מיוחד זה כאגדה מודרנית על הילדה הקטנה, ביער האירועים והמפלצות האנושיות. שלא כמו באגדות הסיום אינו טוב מוחלט, אבל מאפשר אנחת רווחה. אפשר לראות בספר מעבר בינדורי. מהשמרנות הישנה של דור יוצאי מלחמת העולם השנייה, אל נוער הפרחים המתמרד במלחמת וייטנאם, המוסכמות החברתיות המיושנות, ובעיקר המעבר מהתפיסה כי הערכים הנעלים של מדינה”

“כל זמן שקראתי אותו שברתי ת'ראש – מתי קראתי אותו? איך קראו לו? כי כבר קראתי אותו. ולא פעם אחת. חלקים שלמים ממנו היכרתי היטב. חלק ב"סחרור" של וילסון או ב"מלכת השלג" של קנינגהם, חלק ב"הקרקס הנסתר" של איגן, והיו עוד. לא מצאתי את את כל הספרים ש"הניקס" מהדהד, בהם סופרים אמריקאים בני זמננו המתארים באופן ארכני מפורט ו...שטחי, את ילדותם העשוקה, על רקע - מפורט - של אמריקה במאה העשרים, ומנסים להקיף כמה שיותר”