ביקורת ספרותית על סטונר מאת ג'ון ויליאמס
ספר טוב

---

ספר קאמרי, שקט ומופנם כגיבורו וילאם סטונר.
קאמרי כי כולו מתרחש במיתחם שבין הקמפוס של האוניברסיטה, בה למד ואחר לימד כפרופסור מן המנין כל חייו, לבין ביתו שנמצא ממש על גבול האוניברסיטה.
מעין כלוב מרצון שהוא יצר לעצמו, ממנו העיז להציץ לרגע אפשר לאמר, לקן אהבה קטן.
סטונר שנולד להורים קשי יום בעלי משק חקלאי קטן, גדל ללא פינוקים ובעמל להיות אדם ישר ודוקא משום כך, מתוך הגינות ותמימות הוא עושה שני צעדים שקובעים את עתידו הלא קל: נישואין לנערה יפה אך בעייתית מההתחלה, והתנגשות מקצועית באוניברסיטה שלו עם אחד שקובע.
איך הוא אומר לבתו שאומרת לו שהיו לו חיים לא קלים?
"אני מניח שבחרתי שלא יהיו קלים". כן כפי שקורה לכולנו,
הבחירה אמנם בידינו אבל לרוב היא נעשית בהיסח הדעת.

מאחורי חזותו של סטונר שמצטייר כאדם מופנם ואפילו קצת קשה, מסתתרת הזדקקות נואשת לחום ואהבה שמתבטאת בגעגועיו לחברו שנהרג במלחמה, בטיפול והאהבה לבתו התינוקת וכמובן בסיפור האהבה הקטן שהוא מרשה לעצמו ונכנס לתוכו כל כולו.

יכולתי לדבר ולנתח עוד שעות את הספר הזה כי הוא על האדם הפשוט, האפור כמוני וכמוך, על ההחמצות בחיים, על מה אפשר היה לעשות ועל מה לא נעשה.

» ביקורות נוספות של אלזה
» ביקורות נוספות על סטונר