“****
אם העולם יבוא לקיצו מחר, אז אין מתאים יותר, אולי, מלסיים את חברותי בסימניה, מאשר בספר המעניין הזה.
לא יודע מה יש לי עם הרוקי מורקמי. כמעט בשום מובן אני לא מתחבר למופשט או מטאפיסי. לא באמנות, לא במוזיקה, לא באהבה. אני נמשך דווקא לריאליזם, לדברים שאפשר לגעת בהם, להבין אותם, להרגיש אותם. דווקא מורקמי, עם האגדות החולמניות ההזויות שלו, היה אמור להרתיע אותי, אבל באופן מנוגד לכל היגיון כמעט, א”