ביקורת ספרותית על אבא גוריו (1992) מאת אונורה דה באלזאק
ספר בסדר

---

"אחת המידות הבזויות של הנפשות הננסיות היא לייחס את קטנותן לזולתן".
ווידוי קטן: היא לי קשה לקרוא את אבא גוריו של בלזאק. הסגנון של בלזאק, לפחות בספרו זה, הוא מליצי, גרוטסקי, מצועצע לטעמי. ועם זאת, קראתי את הספר עד תומו בעיקר בגלל המטרה שלשמה הוא נכתב: מחאה. כמו ויקטור הוגו בספרו "עלובי החיים" גם סופר ענק זה, בלזאק, מוחה על החברה בה הוא חי. בלזאק, ממציאו של הז'אנר – הרומן הריאליסטי – מספר סיפור בשני מעגלים. מעגל אחד הוא המעגל של אבא גוריו: אדם מבוגר, סוחר איטריות אמיד לשעבר, אשר מבזבז את כל הונו על שתי בנותיו האנוכיות וכפויות הטובה. הוא הולך ושוקע, הולך ומשתגע כאשר בנותיו מסתבכות בצרות כלכליות. המעגל השני הוא המעגל של ז'אן רסטיניאק, סטודנט המנסה בכל כוחו להתברג לאותה חברה פריזאית – אצילית אליה שייכות שתי בנותיו של אבא גוריו. בסופו של הסיפור אבא גוריו מת בודד וגלמוד, ורק ז'אן הסטודנט הצעיר עומד לצידו. ז'אן למד על החברה הקלוקלת אליה הוא מנסה להתברג, אך בסופו של דבר הוא ממשיך בתכניתו המקורית לנסות ולחדור לתוככי החברה הרקובה. רסטיניאק הצעיר הוא דמות מנוגדת לדמות בנותיו של אבא גוריו: ראסטיניאק צנוע וטוב, בנותיו של אבא גוריו שחצניות וסנוביות. כאשר רסטיניאק נאלץ ללוות כסף ממשפחתו הוא עושה זאת בכובד לב ונקיפות מצפון. בנותיו של אבא גוריו לא חושבות לרגע על אביהן בעוד הן מרוששות אותו. כאשר אבא גוריו גוסס בנותיו מתנכרות לו ואינן מגיעות ללוותו בשעותיו האחרונות. מי שילווה אל אבא גוריו הוא ז'אן רסטיניאק, אותו אבא גוריו אימץ כבן. דמותו המוארת של רסטיניאק מטרתה להדגיש את אפלת דמותן של בנות גוריו, שעל אף יופיין, אצילותן, תכשיטיהן ומלבושיהן היפים הן כעורות ורקובות מבפנים. בלזאק יוצא נגד כיעורה זה של החברה, נגד צביעותה וחלמאותה. והוא עושה זאת בצבעים עליזים, בשפה תיאטרלית, בהגזמות ובהומור רב. אם הייתי צריכה לצייר את הרומן הזה הייתי מציירת קרקס שלם, מצחיק ומטורף הצועד אל פי תהום. כך זה מרגיש כשקוראים ספר זה. פרט אוטוביוגרפי קטן ומעניין: אונורה דה בלזאק עצמו ניסה נואשות להתברג לחברה הפריזאית הגבוהה. הוא עצמו היה אדם גרוטסקי, פרוע וכמובן – מוכשר כשד. את הקידומת האצילית "דה" – הוא נתן לעצמו למרות שהוא לא היה כלל אציל. הוא עצמו חשק במעמד האצילי אך בז לו באותו זמן. יחסי אהבה שנאה אלו באים לידי ביטוי גם בספרו אבא גוריו. אני חושבת שגדולתו של בלזאק היא בכך שהוא מתאר סיטואציות (חברתיות, משפחתיות) שהן על-זמניות. חוסר כבוד של ילדים להוריהם, נישואים קלוקלים שמטרתם כספית, חברה צבועה וחסרת כל מידת צדק – כל אלו רלוונטיים גם היום. במובן הזה, אם היה נעשה עליו עיבוד, אפשר היה לקרוא את הרומן כרומן מודרני בן זמננו.

» ביקורות נוספות של אלינור
» ביקורות נוספות על אבא גוריו (1992)