ביקורת ספרותית על אבא גוריו (1992) מאת אונורה דה באלזאק

---

בכריחה של הספר נמצא יצרן האטריות- אבא גוריו, יחד עם שתי בנותיו-דלפי היפה והמחוזרת ואנסטסיה, נערה שהורגלה לחיי החברה הגבוהה. שלושתם הולכים לאכסניית הגברת ווקאר בפריז. "קיצורו של דבר, שורר שם עוני שאין עמו שאר-רוח, עוני צייקני, תמציתי, מרופש. אם לכלל סחי עדיין לא הגיע, רבב יש בו; אם נקבים וסחבות אין בו עדיין, קרוב הוא להתפורר ברקבו.
"הגברת ווקאר היא כבת חמישים, והיא דומה לכול הנשים שהגורל המר להן". מבטה זגוגי וארשתה תמימה כשל סרסורית לדבר-עבירה המתכוננת לשים עצמה כמוחה כדי לסחוט מחיר יותר גבוה , אך עם זאת היא נכונה לכול ובלבד לשפר את מנת חלקה"
אכסנאים מבחוץ לא היו מנויים, דרך כלל, אלא לארוחת הערב, במחיר שלושים פראנק בחודש. (..) מספר האכסנאים-הדיירים שבעה . בקומה השניה נמצאו שתי הדירות הטובות ביותר של הבית. הגברת ווקאר דרה בקטנה שבהן , ואילו האחרת הייתה שייכת לגברת קוטיר, אלמנתו של שלם בצבא הרפובליקה הצרפתית . עמה גרה נערה צעירה מאוד, בשם ויקטורין טאיפר, והיא הייתה לה כאם (..) שתי הדירות שבקומה השלישית היו מושכרות, האחת לישיש ושמו פוארא; והאחרת למר ווטראן, גבר כבן ארבעים. (..) בקומה הרביעית היו ארבעה חדרים , ששניים נשכרו, האחד ע"י האלמה הזקנה ששמה מישונו; והשני ע"י מי שהיה יצרן אטריות, מאכלי בצק ועמילן, אדם שהניח אדם שהניח לשאר לכנותו אבא גוריו והעלמה מישונו(ע"מ 12-10).
באכסניה הפריזאית של גברת ווקר שלל דמויות צבעוניות/בוהמייניות שורפות את כול הכסף בשהות באכסניה שנכנסו עליה בכול מקרה כדי לחסוך כסף. האלמה ווקר מארחת גם סטודנטים- כך ייחלץ לעזרתו של אבא גוריו ראסטיניאק שמעונין לשאת את את אחת מבנותיו. מבין שתי בנותיו אנסטסיה היא הנהנתנית מבין השתים, רוצה לצאת לאופרה ולבסוף נאלצת למכור את תכשיתיה.
האכסנייה של ווקאר בפריז על סף פשיטת רגל. ווקר מסכימה לקבל האסירים ז'אק קולן ווטרן כדי להשיג הכנסה נוספת.
"הכסף הוא החיים. הכסף יענה את הכול". כך שדלפין- המוצלחת מבין הבנות נאלצת להינשא לנוסינגאן :
"וכי חושב הוא אותנו לשוטים, הברנש ההוא? סבור הוא שאוכל לשאת , אפילו יומיים, את המחשבה שאני משאיר אותך ללא רכוש, ללא פת לחם? לא אשא מחשבה זו אפילו ליום אחד , אפילו לילה, אפילו שעתיים! אילו היה זה כך, לא הייתי נשאר בחיים. מה? ארבעים שנה מחיי עמלתי, נשאתי שקים על גבי, שפכתי נהרי-נחלי זיעה, ויתרתי על שלי במשך כל ימי חיי למענכן מלאכי, שהקלתן עלי כל עמל וכל משא; ועתה יתנדפו כל רכושי, כל חיי, כעשן? הייתי מת בחמת-זעם". (ע"מ 214).
יושבי האכסניה שאוכלים בעיקר לחם, וחיים בפריז בעוני. הבנות של אבא גוריו ימשיכו הלאה- כך בסוף הסיפור ראסטיניאק יהיה האדם היחיד שילווה את אבא גוריו אל הסוף הטראגי שרקם בלזק ליצרן האטריות המסכן.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על אבא גוריו (1992)