ביקורת ספרותית על חירות - ספריה לעם #647 מאת ג'ונתן פראנזן
ספר טוב

---

משפחה אמריקאית מושלמת למראית עין (טוב, לא מושלמת אבל... תקינה) הולכת ומתפוררת. זה נשמע כמו סיפור סטנדרטי של קריסת החלום האמריקאי – סיפור מוכר שסופר כבר מאלף זוויות שונות. היה לנו השפל המוסרי של הצעירים המשכילים שעובדים בוול סטריט (אמריקן פסיכו), השפל הרוחני של מעמד הביניים (מועדון קרב) וקריסת המשפחה האמריקאית (אמריקן ביוטי) וזה רק מה שעולה לי בראש כרגע. "חירות" מכסה את כל אלה ויותר. משפחה האמריקאית לדורותיה, כישלון מתמשך בגידול ילדים, שנאת נשים, שחיתות מוסרית בעולם הפוליטי ובעולם העסקים, והחידוש (לפחות בשבילי) - פעילים סביבתיים חדורי מוטיבציה ומלאי כוונות טובות שכמו שאינם מצליחים בחייהם, כך גם גורמים רק נזק במאבקיהם ההירואיים. כל זה על פני מספר דורות ,מקומות רבים ואמריקאים טיפוסיים והרבה ציניות ולעג לכולם. אבל בעיקר זה ספר של דמויות, והדמויות בספר מצוינות, מוקצנות ופסיכיות אחת אחת (מראיונות שקראתי עם הסופר, נראה שבכל אחת יש משהו ממנו, אבל זו רק השערה) וכתובות מצוין, מלאות בניואנסים של התנהגות, רגשות ודינמיקה בין-אישית. בכלל, הספר מלא במשפטים שהייתי ממרקר אם הייתי מאלה שממרקרים משפטים בספרים. חבל רק שהספר הוא קצת ארוך מדי ומכיל כמה קטעים מייגעים, ולפעמים גם נגרר לחוסר אמינות, אבל חוץ מזה אחלה ספר, אחד הטובים שקראתי השנה.

» ביקורות נוספות של Gidi
» ביקורות נוספות על חירות - ספריה לעם #647