ביקורת ספרותית על חירות - ספריה לעם #647 מאת ג'ונתן פראנזן

---

בפרולוג ובאפילוג של הספר, פטי ווולטר - הדמויות הראשיות בספר, מתוארים כזוג מאושר  בתוך השכונה בה הם גרים כאשר וולטר שקול בדעתו, נינוח ופטי מסבירת פנים, מחלקת עוגיות לשכניה ושכנותיה ומזמינה אותם לערבי ברביקיו בבית משפחת ברגלנד.
אך למעשה, בתווך, בין לבין, הזוגיות שלהם עברה טלטלה עצומה. וזה כל הסיפור, על וולטר ופטי, ילדיהם ג’ואי וג’סיקה, חיי הזוגיות שלהן, מימושם העצמי, סיפור פגישתם וחברם – ריצ’רד, המוזיקאי הפועל למען עצמו ללא התחייבויות מיותרות.
אז מאיפה להתחיל בעצם, בספר עב כרס שכזה? או שמא כבר התחלתי... פטי וולטר הכירו בזמן הלימודים ולמעשה אהבתו של וולטר הינה אפלטונית עד אשר פטי מזניחה את תשוקותיה לחברו הטוב של וולטר - ריצ'רד וכאשר ריצ'רד דוחה אותה פטי נענית לאהבתו של וולטר. הסיפור מתרחש באמריקה של שנות התשעים ושנות האלפיים. של פיגוע התאומים. של המלחמה בעיראק. פטי פוגשת בריצ’רד, ריצ’רד פוגש בפטי. וולטר פוגש בללאיתה ובין לבין ג’ואי עובר לגור אצל שכניהם באהבתו לקוני ובבגרותו עובר לניו יורק ומשתוקק לאחות של חברו הטוב. אז כן, לבסוף אנחנו דומים יותר להורים, אולי…
פראנזן נע בין הדמויות בחלקיו השונים של הספר ודמות המספר מתמקדת בכל דמות, מתעמקת במחשבותיה, לבטיה ונכנסת לקרביים שלה. והאירוניה רבה כאשר הדברים מסופרים בגוף שלישי "בדיעבד התברר שבחייה של האוטוביוגרפית.. במשך זמן מה הצל היחיד שהעיב על תחושת הסיפוק שלו היה..." אבל הכתיבה של פראנזן עמוקה ומלאת אמפתיה לדמויות. מלווה באירוניה רבה – מה שמותיר את הקורא – אותי בכל אופן – עם עצב מהול בצחוק. גם כאשר – ואולי למרות ובגלל - הן מנסות להתמודד עם קשיי העולם והקונפליקט בין מוסר למילוי התאוות השונות - כסף, מין - מתפרץ אל תוך העלילה. וזה חזק וזה כואב. במקום מסויים זהו התפוררות החלום האמריקאי, במובן הזוגי של העניין. ואולי זהו מימושו. אבל בדרך, בשבילים המתפתלים והמתפצלים, במהמורות הנקרות בדרך, המון המון כאב. אמריקה בשטחיה הרבים - ארץ שמרחביה רבים וארוכים (בניגוד לישראל - אצלנו המרחב הוא בעומק הזמן כפי שאהוד בנאי סיפר פעם), מנסה וולטר לשמור על הצלת ציפורים מסוג הסבכונים והאירוניה והאבסורד צועקים, הצלה לעומת הרג ומלחמה בעיראק וחזון הגשמת הממון, ללא רחמים ומעצורים ובעיקר ללא מוסר (האירוניה בולטת באופן משעשע וגרוטסקי בחתול של השכנים אשר טורף סבכונים). ואולי זהו האידיאל של וולטר להיאחז במשהו בעולם חד צדדי.
בכלל, מוסר זהו מוטיב חזק בתוך הספר: מוסר שלי כלפי עצמי, מוסר בתוך זוגיות, מוסר כלפי האחר ועוד. מוסר כנראה אינו דבר חד משמעי למרות שישנם פילוסופים בתורת המוסר שיגידו ודאי שכן, טוב הוא טוב ורע הוא רע, אך קטונתי מלהתעמק בעניין זה.
זהו הספר הראשון שאני קורא של פראנזן וזה היה תענוג צרוף. לא רציתי להיפרד מוולטר, פטי, ילדיהם ג'ואי וג'סיקה וריצ'רד החבר הנצחי - כמעט ולא הזכרתי את נושא החברות האמריקאית - אך לכל דבר יש סוף ונראה לי כי שש מאות עשרים וארבעה זהו סוף ארוך. אז תודה לג'ונתן פראנזן על הספר הזה ורק כמה מילים אחרונות על שם הספר. חירות. חופש. שחרור. הזכות לחופש. בעלי חיים. בני אדם. חופש בתוך זוגיות. חירות במימוש עצמי - אמריקה כארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

» ביקורות נוספות של תומר
» ביקורות נוספות על חירות - ספריה לעם #647