ביקורת ספרותית על חירות - ספריה לעם #647 מאת ג'ונתן פראנזן
ספר מעולה

---

כמו קוסם שעולה על הבימה ומהלטט בעשרה כדורים צבועניים שונים בו זמנית באוויר ותופסם בידו מבלי שאף כדור יפול . כך קראתי בו .
כמו ילדה קטנה שהושבה על הגלגל הענק בלונה -פארק שלא הפסיק מפעילותו ,למטה למעלה, יום ולילה ,בחלום ובעירות ללא כל הכנה ,אזהרה מראש או רמיזה קטנה ,כך הושיב והליטט בי ואותי פראנזן במשך עשרה ימים ב-624 עמודים של ספרו .

דה-אליבא -פראנזן :

"{כל}... המשפחות האומללות - אומללות הן כל אחת על פי דרכה"- ובמוקד סיפורו -משפחה מתפקדת בדיוק כמו שאר המשפחות האומללות של טולסטוי- דהיינו -לא מתפקדת כלל.

פראנזן משתמש בחומרים רבים ומורכבים בעלילה הסוחפת זאת:
הוא בוחן את המשבר המשפחתי והמשבר הכלכלי בארה"ב של שנות האלפיים,לאחר 11 בספט' -תחת ממשלו של בוש הבן ,וקושר בין הדיכאון האישי לדיכאון הציבורי-הלאומי שהטלטלה הממשית והעמוקה עדיין לא עוכלה . הוא מציב סיפר בעל רבדים רבים שונים ומגוונים המשאירים את הקורא בכל פעם מופתע מחדש לנוכח התרחשויות העלילה ופיתוליה כמו אותו נהר רב ערוצים ששוטף את האדמה לאחר בצורת ומציפה במקומות מוכרים וחדשים .

במרכז העלילה עומדת משפחה אמריקאית גרעינית-משפחת ברגלנדר, המתגוררת במדינת-מינוסטה שבמערב התיכון של ארה"ב על כל מאפייניהם הכלכליים ,החברתיים ,הפוליטיים של מי שגר במדינות הללו ,בשונה משאר המדינות האחרות של האומה הזאת:

-האב – וולטר, כהבן האמצעי, האחראי,במשפחה מתפרקת, ומהמעמד הבינוני הנמוך. שאביו מתעמר בו פיזית ונפשית עד סוף תקופת התבגרותו ולכתו לקולג'.,אמו המנסה לצמצם נזקים משפחתיים בין האחים הלא יוצלחים ללא הצלחה .

-האם – פטי,-שחקנית כדורסל בקולג' ,בת בכורה למשפחה מהמעמד הבינוני -הגבוה ,ל- אב עורך דין,ול- אם החברה בבית המחוקקים, יהודיה למחצה (ומתכחשת לחלוטין) אמה שתמיד מוצאת זמן ואוזן קשבת לכל ילדיה, למעט פטי.
הוריה הליברלים ,המבוססים כלכלית ,מהידועים והמוערכים בחברה הקרובה אליהם ,שכשלו ולא העניקו תמיכה ותשובה הולמים לאונס שפטי עברה ע"י בן- אחד מהמשפחות -היותר מהעשירות במקום מגוריהם ובחברתם .הורים שהשתיקו את האונס מטעמים חברתיים וכדאיות כלכלית .אונס שאת רישומו "סחבה " פטי לאורך כל ימי חייה ונטרה על כך להוריה .

הבת – ג'סיקה, אחראית, רצינית, קרובה לאביה , אולם אינה מצליחה להגיע להישגים בחייה האישיים והמקצועיים עפ"י אמות- המידה של החברה האמריקאית .

הבן – ג'ואי, נערץ על ידי אמו עד דרגת "אלוהים קטן",אגואיסיט ,שרלטן,המפיק רווחים כספיים מהר והרבה , בגיל צעיר מאוד על גב בטחונם האישי והגופני של החיילים אמריקאנים הנלחמים את המלחמה בעירק .


כל המשפחה הגרעינית הזאת מתמודדת ביחד ולחוד עם לחצים כלכליים,נפשיים ומיניים.מסביבם -דמויות משנה רבות שמשתתפות בעלילה התופסות את מקומן בתפקידים שונים ומגוונים :

-במשולש אהבה ארוך מייגע ומייסר שמתממש ושאינו מתממש שאליהם נסחפים /מחפשים /משתוקקים-פטי ו-וולטר ,ביחד וכל אחד לחוד .

-באכזבתה של פטי מבנה "האלוהי" אשר בוחר להימלט ממתלעותיה הפיזיות והנפשיות של אמו ,ע"י התאהבות בבת השכנה הלא מוערכת.

-באכזבתו עד התכחשות של האב מהבן -בגין התעשרותו הנקלית מהמלחמה .

-בחברות האמיצה מהקולג' - שנמדדת ,מוערכת , מוחמצת,נבגדת,ואוהבת ללא תנאי.


ובמעגל הרחב הלאומי החברתי -ארה"ב שלאחר ה-11 בספט' ,פחדיה כמעצמה שמעמדה נמצאת באיום פיזי ותחושה של אובדן דרך ,ומשכך נעשה שימוש ציני של אנשי הממשל הרפוליקני ואנשי עסקים לחבור ביחד כדי להפיק רווחים כספיים וכלכליים אישיים מפתיחת מלחמה בעירק.

האיפוטניטיות המנטלית של הליברלים בחוסר יכולתם להפנים את מהות האסון הלאומי שקרה להם ובחוסר המענה הציבורי לחזירות הקפטליסיטית של אנשי הממשל ומעגל אנשי העסקים שהיו מחוברים אליהם .

"הירוקים" שאמורים להיות שומרי הסף לנופיה ואוצרותיה הטבעיים של היבשת -מנצלים והורסים אותם תחת מסווה האידיאולגיה שלהם ,כשבדרך נמחצים אנשים קשיי -יום ,המפותים בסוכריות כלכליות כמו האינדיאנים שקיבלו חרוזים מקולמבוס .

ובתוך כל המארג הכואב המעיב והמייסר,ולהבדיל גם המרומם לגבהים והמשפיל לעומקים ,מנסה המשפחה הגרעינית הזאת וממה שנותר ממנה כמשפחה מפורקת, כואבת ומדממת למצוא את עצמה ולחזור להיאחז ולהכלל בתוך שרידי החלום האמריקאי של "המשפחה המאושרת והמושלמת" .
אולם הם מודעים כי מה שנשבר ונסדק בחיייהם אי אפשר לאחות בשלומותו בחזרה לתוך" ה-חלום ה-"חירות ה -אמריקאי" , אבל הדרך לדבוק אחד בשני כזוג,להישאר ביחד כמשפחה , ,להכיל כהורים את ילדיהם שלא תמיד עומדים בציפיותיהם, ומצד הילדים להבין ולקבל את ההורים כאנשים בשר ודם עם מעלות ומגרעות ,שנפצעים, נפגעים ,מתרסקים ,ומחפשים את דרכם לצוף מחדש מעל פני החיים ,זאת הדרך היחידה שנותרה להם כדי לשרוד, למצוא מנוחה ומקלט ,ולו רגעית,במארג חייהם כיחידים ובתא משפחתי .



פראנזן אינו חס על הקורא -זמנו וסבלנותו ב-624 עמודי הספר .הוא מלטש את מילותיו ומשפטיו בנייר זכוכית מחוספס מהצד האחד ובמשניהו -דק להפליא.ולפיכך הם עמוסים בשפה מיומנת ,וירטואזית ,מדוייקת בבחירת המילים ,ובמשחק עם כל מגוון האמצעים שקיימים בשירה ובפרוזה,וזאת לעיתים ללא סימני -פיסוק ,אשר יכולים להתפרש על עמוד שלם .
עד שלעיתים תפסתי את עצמי כקוראת מחפשת שוב בדף הקודם מהו הרעיון או האפיזודה שהתחיל,יש מי שיאמר שזוהי "חפירה ספרותית לשמה" וכי היה מקום לעריכת הטקסט מחדש ,אולם נוכחתי לדעת כי גאונותו של פראנזן הינה בכך שבסופם של הדברים הוא קושר את כל הקווצות ושום דבר ממה שתואר קודם באריכות -אינו מיותר בעלילת הספר .


התרגום לעברית המופלא נעשה ע"י עפרה אביגד ,אשר מתוודה על הקשיים הלשוניים והצורניים שעמדו בפניה .אולם יאמר לזכותה כי אכן עמדה בכך ולמרות "חפירותיו " של פראנזן והקריאה הייתה שוטפת ומענגת .

כריכת הספר בעברית-הנה מוחמצת במקצת למהות הספר ,במקום תכלת שמיים הכל-כך אופיטמי ,הייתי מאפירה את התמונה באפשריות שבאינסטגראם.

אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי בחיי.וישנם לא מעט קוראים באתר שהספר הזה "תפור" לטעמם/ן ולאישיותם/ן.

לרוץ לקרוא !!!!

» ביקורות נוספות של חמדת
» ביקורות נוספות על חירות - ספריה לעם #647