ביקורת ספרותית על חירות - ספריה לעם #647 מאת ג'ונתן פראנזן
ספר בסדר

---

"חירות" הוא ספר גדול, ארוך, כבד. למרות שהוא יצא בהוצאת עם עובד הוא בפורמט מלא שמעניק כובד כפשוטו ל600 ויותר עמודיו. הכתיבה עצמה, לעומת זאת, זורמת מאד ואין בה כמעט כבדות. את רוב הספר קראתי בשוונג אחד, הוא פשוט תפס אותי והתגלגל מעמוד לעמוד, והתקשיתי למצוא נקודה לעצור.
ובכל זאת, לכתוב ביקורת על ספרים בסדר גודל כזה זאת תמיד בעיה. הם בדרך כלל ארוכים, מפורטים ומלאים במשמעויות מכדי שיהיה אפשר לצמצם אותם לכמה פסקאות ומלבד זה תמיד קיימת תחושה שניתוח של קורא מן השורה את הספר לוקה בחסר, ובעצם צריך לפנות את המקום ליודעי דבר. לכן אני מודיעה מראש שאני לא מתיימרת לחשוף את הביקורת החברתית השנונה, את גאונות הדמויות ואת החדשנות שבכתיבה. אני אכתוב מה חשבתי, ואתם מוזמנים לקרוא.

הספר מספר את סיפורם של וולטר ופטי, זוג פרברי ממוצע כביכול לאורך תקופה ארוכה. כמיטב המסורת, החיים של השניים נראים תקינים אלא שמתחת לפני השטח רוחשים זיכרונות, כאבים ורצונות שלא באו על סיפוקם והם עולים לאט לאט אל פני השטח. הסיפור של השניים משתלב בחיי ילדיהם ובסיפורו של ריצ'רד כץ, חבר ילדות שהוא גם במקרה מוזיקאי מפורסם למחצה. כל אחד מאלה מנסה למצוא את הגאולה שלו אחד בשני, ניסיונות שמסתבכים זה בזה ונועדים לכישלון.
וולטר, למשל, הוא אדם אחראי מילדות: הוא מנהל את העסק של הוריו, דואג לריצ'רד חברו המוזיקאי, דואג לאשתו ואפילו דואג לעתיד כדור הארץ. הוא משוכנע שמקומו עם פטי ושהוא עושה את הדבר הנכון, אלא שישירותו וכנותו מפריעים לו לראות את העיוותים,ההתחמקויות והסאב-טקסט של סביבתו.
פטי, לעומתו, שבויה באהבה ישנה ולא מצליחה להחליט האם לנטוש את חייה הנוכחיים כדי להגשים אותה או להיות מרוצה מהחיים המשמימים-משהו שיש לה כרגע.וריצ'רד המוזיקאי מנסה לעשות את מה שהוא באמת מאמין בו וטוב לו ונאלץ לספוג דחיות של עולם מזויף ומתוחכם.

ההתלבטויות והקשיים של השלישייה הזו מתוארת בספר בשפה קולחת, מדויקת ומרתקת, שמלאה על הדרך בביקורת על התרבות האמריקאית המודרנית, עם האנוכיות, המסחריות והעיוות שבה. ניכר שפראנזן ער למצב סביבו ושהוא מיטיב להעביר את האווירה שהוא חי בה. עם זאת, החיים הדי שונים שלנו כאן קצת מקשים על הבנה לעומק של הביקורת הזו.
אבל הנקודה שבאמת הפריעה לי לתת לספר ארבעה כוכבים היא התחושה שעולה ממנו. איזושהי הרגשה של יאוש, של חוסר תקווה ושל חיים בעולם מנוכר. פראנזן יוצר תסריט שבו כולנו נדונים לעשות את כל הטעויות ולחוות את כל האכזבות ולעולם לא להצליח ליצור לעצמנו חיים מספקים. אין ספק שמבחינה ספרותית אכן מדובר ביצירה מרשימה, איכותית ועוצמתית ובאמת מדובר בספר שנותן חוויית קריאה. אבל איכשהו, הייתי מעדיפה לצאת עם הרגשה קצת יותר אופטימית, כמו זו של העטיפה, למשל.

» ביקורות נוספות של מירב
» ביקורות נוספות על חירות - ספריה לעם #647