ביקורת ספרותית על היילו מאת זיזו קורדר
ספר מעולה

---

וואו. ממש... וואו. אף פעם עוד לא קראתי משהו של לואיזה ואיזבל יאנג, אבל הספר הזה גרם לי לחשוב על לפתוח את ילד האריות ולקרוא...

מגקלס לבית המקוללים באתונה מתאהב באיילה, מלכת האמזונות, והיא יולדת לו בת בשם איילינה. אחרי כשנה המשפחה הקטנה מוצאת עצמה על האי זקינתוס. מגקלס מת, איילה קוברת אותו, ואיילינה נעלמת. כאן הסיפור מתחיל.
קיילרוס, קנטאור נשוי ואב לשלושה, מוצא "צב" - תינוק אנושי - על החוף. אשתו, כריקלו, מנקה את ה"צב" ומגלה שהתינוק הוא בעצם תינוקת. הם קוראים לה היילוסידנה, הילדה שהים האכיל (שהפך להיות הילדה שהים הציל), או היילו. היא גדלה איתם והופכת מהר לחלק מהמשפחה - אחות קטנה לפרל, לוסי וארקו - כשיום אחד, כשהיא וארקו מבקרים במערה תת-ימית אהובה עליהם, בני אנוש מהעיר הסמוכה תופסים אותה.
היא בורחת ונתפסת, בורחת ונתפסת, בורחת ונתפסת, עד שהיא מגיעה אל מעיין קטן ומחליטה שלהיות בחורה לא יעזור לה. לא, היא מעדיפה להיות נער. היא חותכת את שערה, פוצעת את ראשה תוך שהיא עושה זאת, והייתה מאבדת את ההכרה אם לא תודות לנער שהציל אותה. היא מגיעה אל משפחה של אם ו... שלושה? ארבעה? ילדים, ובאחד הלילות מתים הדוד והאב של המשפחה. היא עצמה נלקחת שבויה בידי אותו נער שהציל אותה, שמו ליאונידס. הוא חייל ספרטני.

בואו לא נהרוס יותר מדי ונקצר - היא מגיעה לאתונה בסופו של דבר, מצטרפת לסקיתים, ובראשם ארימספו שתום העין, מגלה את דוד שלה, פריקלס, לומדת רפואה, חולה במגפה, נרפאת ממנה, עוזרת לרפא - ולא תמיד מצליחה, מוצאת את ליאונידס מעולף מהמגפה באמצע שדה, מצילה אותו, מגלה שארימספו הוא בעצם אימא שלה...

מי שמתעניין באי שם ביוון העתיקה יותר ממוזמן לקרוא את זה.

» ביקורות נוספות של Maddie Lautner
» ביקורות נוספות על היילו