גלנקיל מותחן כבשים
כתבה: לאוני סוואן
תרגום מגרמנית טלי קונס
ספריה לעם
הוצאת עם עובד
357 עמוד
כשמספרים סיפור רצח מנקודת מבט של מי שהכי נפגע כתוצאה מהרצח, הסיפור הוא אמין.
במקרה הזה הסיפור הוא סיפורן של עדר הכבשים שמגלות יום אחד שהרועה שלהן מת. נרצח?.
הכבשים בראשותה של מיס מייפל – הכבשה הכי חכמה בגלנקיל, אירלנד – מחליטות ללחך את העשב עד תומו, כלומר לפענח את הפרשה ולהוציא את הצדק לאור ושהאשמים יבואו על עונשם.
הכבשים מאד אהבו את ג'ורג' הרועה שלהם, הוא היה רועה טוב ומסור, התכוון לצאת עם הכבשים שלו לטיול באירופה ופתאום במפתיע הוא מת להן...
מסתבר שג'ורג' לא היה ממש כבשה תמימה.
גם הוא כמו הכבשים היה שפוט על עשב.
האם עסקי העשב שלו הביאו למותו?
תקראו את הספר ואולי תדעו.
כאמור הספר מסופר דרך עיניהם של הכבשים.
הכבשים כדרכן של כבשים, מבינות אחרת את העולם, לא כמונו בני אנוש הולכי על שנים. למשל:
הרועה גבריאל הקוצר עשב לכבשיו (עמ' 223 ) מבחינת העדר של ג'ורג', פעולתו היא לחיכת עשב.
הקצב לגביהם הוא "אוכל נבלות" (עמ' 184) "רבקה היתה אשה נאת-דשא, והגברים רעו" (ע' 265)
כשקראתי את הספר לא יכולתי להימנע מהמחשבה שהשימוש בטרמינולוגיה שלא מקובלת עלינו, (שמקורה כנראה בהבנה המוגבלת של הכבשים), יש בה משהו מהקריאה "המלך הוא ערום".
אגב, למרות שהספר הוא מותחן כבשים, יש בו גם מספר דמויות בשר ודם. רבקה היא אחת מהן.
כמובן כל קורא יפיק מהספר את היופי אשר בעיניו, אני לתומי סבורה שבין שאר הנושאים שלכבשים יש מה להגיד עליהם, יש בספר התיחסות לטוב ולרע, שהתהום מבטאת אותה, יש שם הקבלה בין הקרקס לדת (עמוד 159) יש עיסוק משמעותי בצורך לזכור: מהכבש המנהיג הזקן סר ריצ'פלד שזכרונו כבר דלף לפעמים (ע' 173) ואיזכור יותר מפעם של הכבש מופל שהיה הכבש הזוכר.
כל מי שיפתח את הספר ימצא בתחילתו רשימה של 19 כבשים הפועלים לפי סדר הופעתם, כאשר כל כבשה מתאפיינת במספר מלים.
הראשונה היא מוד –בעלת חוש ריח טוב וגאה בכך.
האחרון הוא פסקו (לא שייך לעדר) – חכם בעיני עצמו – ובצדק.
שמחתי לקרוא את הספר, אחרי הכל גם אני חלק מעדר ועניני התהום והשמים במידה מסוימת גם מעסיקים אותי. מה שבטוח אני לא אהפוך ל"כבש עננים".
ואיך אפשר בלי מספר ציטוטים:
" ....הרי אף אחד לא נלחם נגד מה שהוא רוצה, אלא נגד מי שרוצה לקחת את זה ממנו." (עמ' 85)
"... הם אהבו את הסיפור על הדיג, שכן ערמת חציר ענקית מילאה בו את התפקיד הראשי. "(ע' 175)
"...התחלות כה רבות של חיי כבש ........ ושום פרק חיים מכל אלה לא נרעה עד תומו..." (ע' 213)
ןיש כאלה בלי סוף.
בספר יש לפחות 141 מופעים של המילה ריח. יותר מפעם הריח הוא ריח של פחד, ריח של מוות.
וכאשר אלו חוזרים על עצמן בתדירות, אפילו עולמן של הכבשים, הוא לא גן של ורדים.
________________________________________________________________
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
