בארץ המובטחת
סבסטיאן בארי
מאנגלית: צילה אלעזר
אחוזת בית, הוצאה לאור
259 עמודים
הארץ המובטחת היא ארצות הברית.
המספרת היא גברת לילי ביר בת ה-89.
בגילה המבוגר, מחליטה לילי להעלות על הנייר את קורותיה וקורות משפחתה מאז נולדה באירלנד.
היא הגיעה אל ארצות הברית, מאירלנד מכורתה לפני הרבה מאד שנים, יחד עם בן זוגה. גברת ביר נולדה כלילי דאן לאיש משטרה אירי בכיר, בתקופה שאירים נלחמו באירים.
אמה נפטרה בלידתה. גם אחיה ויל מת. הוא נהרג במלחמת העולם הראשונה.
שני האבדנים האלה, הם רק תחילת האבדנים אותם חווה לילי במהלך חייה. אמנם לא כל האבדנים הם סופיים כמוות, אך גם נטישות הן בחזקת אבדן.
מסיבות פוליטיות, נאלצים לילי הצעירה ובן זוגה טאג ביר לברוח מאירלנד. הם בורחים לארצות הברית.
מסתבר שהבריחה לא עזרה לטאג. מבקשי נפשו וגם נפשה של לילי, עוקבים אחריהם במטרה לרצוח אותם.
טאג נרצח במוזיאון בשיקגו בארצות הברית כשהוא עומד מוקסם מול תמונתו של ואן גוך.
(כדי לדעת מי רצח את טאג ומדוע לילי לא נרצחה, צריך לקרוא את כל הספר השווה הזה.)
מכל מקום , לילי חשה בסכנה בביקור במוזיאון. אך היא לא מצליחה להזהיר את טאג. הוא מאד שקוע ומוקסם מהציור של ואן גוך, עד כדי כך שהוא לא מאפשר ללילי להזהיר אותו. הרצון שלו לחלוק איתה את רשמיו מהציור, עולה לו בחייו.
המתנקש יורה בו ונעלם.
לילי המבוהלת נמלטת מהמוזיאון והיא רצה-רצה-רצה-רצה עד שהיא מתמוטטת ונאספת על ידי אדם רחב לב המביא אותה לביתו.
בביתו פוגשת לילי בבתו קאסי שגם היא נשמה טובה ושופעת. השתיים הופכות חברות טובות.
קאסי עוזרת ללילי למצוא עבודה בבית המעביד-המטריד של קאסי.
בקטע זה של חייה מכירה לילי את בן זוגה השני ג'ו קינדרמן איתו היא מתחתנת. אך לפני שנולד בנם, ג'ו קינדרמן נעלם.
לילי מגדלת לבד את בנה אד, שהוא ילד מקסים. מתגייס בבגרותו ולוחם בוויטנאם.
הוא חוזר משם מאד שונה. צעיר זועם. לבית אמו הוא לא חוזר.
באותו פרק זמן עובדת לילי כטבחית בבית פרטי.
בתחילה עובדת לילי עבור האם ואחר כך היא עובדת עבור הבת.
בחלוף השנים, כשלילי מזדקנת ומפסיקה לעבוד, היא ממשיכה לגור בברידג'המפטון, ג'ורג'יה, בתחום האחוזה של גברת וולהאן הבת, הרואה בה ידידה.
עד לצאתו למלחמת המפרץ גדל בילי (בנו של אד) בבית סבתו.
בילי חוזר מהמלחמה, אך הוא לא שורד אותה.
הזיכרונות אותם כותבת לילי דאן (שם נעוריה) בזקנתה - שהיא גם גריין קאלן(?)- או גברת קינדרמן- וברוב שנותיה ידועה כגברת ביר, מסודרים בשבעה עשר פרקים.
הפרק הראשון שמו: היום הראשון בלי ביל והאחרון שמו: היום השבעה-עשר בלי ביל, כשכל הפרקים בין הראשון לאחרון מונים את מספר הימים בלי ביל.
הזכרונות או ההיסטוריה שעולה בכתיבתה של לילי ביר היא מאד קשה ונטולת חסד לעתים, אם זאת אנשים טובים ישנם לאורך כך הדרך ואולי לא?
כשמגיעים לסוף הספר מתבררות מספר הפתעות. בדיעבד יודעים שיש קטעים מטרימים. אך ממי קורא כל כך בתשומת לב?
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
