#
חמש שנים עברו בין ספר הביכורים של <mark>טאוולס</mark> "כללי הנימוס", לספרו השני, זה. ספר זה – כמו קודמו – מתאר תקופת עבר. <mark>טאוולס</mark>, בחוכמתו, אינו מקפיד על דיוק היסטורי ברומן שלו, אם כי הסיפור מתאר את חייו הפרטיים הקטנים של אלכסנדר בצל אירועים היסטוריים שמצליחים בקושי להישמע בתוך מלון מטרופול המפואר, מקום התרחשות העלילה. <mark>טאוולס</mark> מתמקד בהצלחה ברוח התקופה. נגזר דינו של הרוזן אלכסנדר רוסטוב אחרי המהפכה הבולשביקית

כללי הנימוס
<mark>אמור טאוולס</mark>
מאנגלית בועז וייס
מודן הוצאה לאור
330 עמוד

הספר בגדול (יש במילה הזו מריח ההסתייגות) מצא חן בעיני וכדי להראות שאני בחברה טובה, אני מצטטת אילנות גבוהים:
"...שנון, מבריק, שופע מזימות אפלות." גארדיאן
"ספר ח

אודיסיאה מודרנית של ארבעה נערים מתבגרים במסע לרוחב ארצות הברית מניו יורק לקליפורניה.
אמט - בן 18, משוחרר פנימיה "רכה" לעברינים צעירים, שעושה את הדרך לפגוש את אמו ולבנות חיים חדשים. מנהיג טבעי.
וילי - אחיו בן השמונה, ילד/נער שמכיר את המציאות ובעל תושייה מרשימה.
דאצ'ס ובילי ש"מתלווים" לאמט במסעו, החל מבריחה בתא המטען של סטודיבקר, שלקח את אמט לביתו, דרך ניו יורק ועד קליפורניה.
רביעיה קמרית בה כל

ספר יפיפה, שובה לב, כתוב היטב. זהו ספר על אדם אחד, הרוזן רוסטוב, שנאלץ להתגורר במלון מטרופול למשך שארית חייו (במעצר בית) ולומד לקבל את חייו הנוכחיים ולהעריך את הדברים הקטנים בחיים.
הרוזן רוסטוב הוא ג'נטלמן, אדיב, שנון, אנין טעם וחובב ספרות ומוסיקה, דמות הרוזן מפותחת מאד על ידי המחבר.
עלילת הספר מתרחשת על פני תקופה של שינוי גדול ברוסיה. למרות שאנחנו תקועים במטרופול עם הרוזן רוסטוב, אנו לומדים על

ניגשתי אל "לינקולן אקספרס" עם חשש. בעלי נטש את "ג'נטלמן במוסקבה" של אותו סופר בגלל "כבדות" סטטית, ופחדתי להיתקל באותה חומה. אלא שמבחן המציאות של עמודי הפתיחה ניפץ את החששות: טאולס הנוכחי הוא חיה ספרותית שונה לחלוטין – יצירה שנעה על גלגלים, חומקת משבלונות ומציעה יופי שקט ואינטליגנציה שכובשת מהרגע הראשון.
העלילה נפתחת ביוני 1954. אמט בן ה-18 משתחרר מחוות שיקום, ובאמתחתו תוכנית מגובשת לנסוע עם אחיו ה

קראתי לאחרונה שני ספרים על שנת 1938: "שער הניצחון" הנפלא על אותה שנה בפאריז, והספר הזה העוסק באותה שנה בניו יורק. אין ספק שזו היתה שנה שנחרטה בזיכרון הקולקטיבי כשנה יוצאת דופן: ציפיות מלחמה באירופה, פליטים ממדינות שונות נעים ונדים בתקווה למצוא מדינה שתסכים לקבל אותם, ושפל כלכלי אכזרי בארצות הברית, שלמעשה הסתיים באותה שנה ושנת 1939 כבר סימנה צמיחה כלכלית בזכות המלחמה המתקרבת.

הספר הזה - ששמו מבו

בייביסטריות הן לא כאלה תמימות,

בתור חברה במועדון ביביס"ט הגעתי למסקנה שלכל בייביסטרית יש את הקטע כניסה שלה
את הטקס הקבוע שהיא עושה ברגע שההורים יוצאים...
{כשחושבים על זה, זה די מפחיד אנשים אשכרה מפקידים בידיים אחרות את הדבר היקר בחייהם}

בכל אופן יש ביביסטרית שבודקת שהילדים נושמים,
יש שניגשות לבדוק את תכולת המקרר, הכרתי אחת שבאופן קבוע בדקה את נקיון חדר השירותים,
ואני, אני בדרך כלל הולכת

ג'נטלמן במוסקבה הוא לא בדיוק סגנון הספרים שהייתי בוחר על יד מיטתי. התוכן נראה לי אנמי וחסר צבע, ההתרחשות לא ממש קיימת ומה כבר אפשר לעשות למעלה משלושים שנה באותו המקום ? לשמחתי, קבלתי את הספר כמתנה מחברה יקרה, שלא בהכרח התחשבה בטעמי או שידעה אותו יותר ממני. ואני, בגחמה רגעית, לקחתי אותו כספר מלווה יחיד לנסיעת טיול ממקום למקום (ההיפך הגמור מהסיפור). הסיפור מצוין, גם אם לוקח מעט זמן להתאהב – ומה היא

ספר טוב ברובו. אמט חוזר לביתו ממוסד לעבריינים במכוניתו של המנהל. בבגז' מתחבאים שני נערים אחרים ומופיעים בביתו של אמט. אמט ואחיו בילי מתכוונים לנסוע עם האוטו שלהם לקליפורניה, אך הנערים מבקשים קודם לנסוע לכוון ההפוך: לנויורק על מנת לקבל איזה סכום כסף שיתחלקו בינהם.
הסיפור הופך להרפתקה נפלאה.
בדרך כלל אני לא אוהב לקרוא ספרים מעל 450-500 עמודים (לספר 560 עמודים) , אבל הייתי מרותק כל הספר עד שהגעתי