הפעם לא אכתוב בקורת. אני אמנם אמונה על כתיבת סקירות על ספרים.. אך את הספר הזה לא נראה לי שאוכל לסקור, כפי שאני סוקרת בדרך כלל. לכל היותר העלה את הדיווח הבא:
מחשבות לעת לילה
קירקגור, שופנהאור, ניטשה
פילוסופיה קיומית, מסע אישי
הגה וכתב: דר' חיים שפירא
כנרת, זמורה-ביתן – מוציאים לאור
302 ע'
הכוללים 13 ע' שהם:
מפתח שמות, מקורות עבריים לציטוטים. תודות
גילוי נאות:
סביר שאם הייתי מתכוונת לספר על הספר בסקירה רגילה, הייתי חוסכת מקום על הדף ולא מפרטת כל כך בהצגתו המפורטת למעלה. אך כיוון שלמרות שיש לי מספר נעלים די גדול, לנעליו של דר' חיים שפירא איני מתכוונת להיכנס*.
לכן מה שהביא בהמלצתי החמה על ספר זה יהיה ציטוט מגב הספר וקטע מתוכו.
המודפס על גב הספר מתחיל במילותיו של פרידריך ניטשה:
הלילה עמוק ומעמיק יותר ממה שהיום יכול לדמיין לעצמו.
אחר כך יש שבע נקודות שבהן עוסק הספר:
● מי אני? כיצד עלי להיות ולהתנהג?
● מה זאת אמונה? האם תיתכן אמונה ללא ספקות?
● האם אנו יכולים לרצות את מה שאנחנו רוצים?
● מדוע מחשבות רעות שכיחות יותר ממחשבות טובות?
● האם אי-פעם חשבתי מחשבות אמיתיות משלי?
● מהיכן מגיעה הידיעה שלנו על "מה טוב ומהו רע"?
● האם הנני מוכן לחזור ולחיות שוב ושוב את החיים שלי כפי שחייתי אותם
עד לרגע כתיבת שורה זו?
ניסיונות לתת מענה, ולו חלקי, לשאלות אלו ואחרות כמותן, מובאים בספרי זה, שהוא מבוא אישי למשנתם של קירקגור, שופנהאואר וניטשה, אשר הדגישה את חשיבותו של היחיד.
עד כאן מגב הספר.
יש עוד שתי פסקאות שאחת מהן היא ציטוט מדברי רוני סומק על הספר קהלת – הפילוסוף המקראי שגם אותו כתב חיים שפירא.
הקטע שאביא הוא מהפרק הראשון – הכמיהה למשמעות –
היה מי שאתה רוצה להיות
ניטשה: היה מי שהינך (ע' 35)
קירקגור: הצורה הנפוצה ביותר של ייאוש היא לא להיות מי שאתה.
כמי שמעדיפה להיות מי שאני, אני מסיימת כאן. הספר לרשותכם ללא מילותיי.
________________________________________________
*איני יודעת את מידת נעליו אבל את מידת מילותיו הכרתי ולגמרי ברור לי שאני לא משחקת בליגה של הגדולים: קירקגור, שופנהאור, ניטשה, אפילו שגם הם בני תמותה, איני רוצה להסתכסך עם זכרם.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
