“חכמת ההמונים
מדוע הרבים חכמים מהמעטים ואיך תבונה
קולקטיבית מעצבת עסקים, תרבויות ומדינות
ג'יימס סורוביצקי
תירגמה מאנגלית: ג'וד שבא
286 עמודים
הוצאה: עברית, כתר
תשס"ו
הספר הוא ספר עיון, המביא הרבה דוגמאות בתחומים שונים, לבחינת הנחה מסוימת. כמו כן הוא מביא בלי סוף מחקרים ומאמרים המאשרים את ההנחה והמשתמע ממנה.
ההנחה היא (בלשוני ש.מ.): בדרך כלל דעות המתגבשות בקבוצה אקראית, לגבי תופעה מסוימת, דומות ולפעמים עולות, על קביעה של מומחה לאותו נושא.
מגב הספר:
אנו נוטים לסמוך על מומחים ולזלזל בהמונים – אך מתברר שהאינטואיציה הזו שלנו מוטעית: קבוצות הן חכמות מכל אחד מחבריהן, מוכשר ככל שיהיה. בתנאים המתאימים הן טובות יותר בפתרון בעיות, אימוץ חידושים, קבלת החלטות וחיווי העתיד. וכך, התבונה הקולקטיבית היא שמעצבת תרבויות, עסקים ומדינות, וגם את חיי היומיום שלנו.
כפי שציינתי בפתיח, הספר נשען על אין סוף מחקרים המאוששים את טענתו הבסיסית.
המחקרים נעשו בתחומים שונים ומגוונים. יש בהם מחקרים הקשורים בהתנהלות כלכלית של השוק, אחרים עוסקים בעולם הקולנוע, האמנות והתרבות וכמובן יש כאלה הבאים מתחום הפוליטיקה והמדיניות.
משבר מפרץ החזירים* משרת את ההנחות של הכותב, באותה מידה כפי שבפרק אחר משרת אותו הניסוי בקבוצה שהייתה צריכה לקבל החלטה - מהו מספר הסוכריות בצנצנת.
מהאמור עד כה ניתן להבין שכותב הספר, מעריך את תהליך קבלת ההחלטה ע"י קבוצה (או מומחה), באופן דומה ללא הבדל המתחייב מאופייה של ההחלטה. דין הערכת משקלו של שור על ידי קבוצה (ע' 13), כדין דיון באיתור צוללת אבודה (ע' 15 מקרה הצוללת האמריקאית סקורפיון) תהליך קבלת המסקנה הסופית, דומה בשני המקרים.
בלשון הספר: "ההבדלים בין שני המקרים הם עצומים , אבל העיקרון זהה בשניהם." (ע' 16)
כדי שקבוצה תתאים להיות 'מבשרת' של חכמת ההמונים, צריך שיתקיימו בה מספר מאפינים: צריך שתהיה בה שונות (גיוון מחשבתי), עצמאות וסוג מסוים של ביזור (ע' 14)
הספר גם דן בגודל הקבוצה הרצויה ומדגיש באיזה מקרים היא יעילה** .
לסיכום - מי שיש לו רצון להיפגש בנושאים המתוארים למעלה ועוד הרבה אחרים ימצא אותם בספר זה.
-----------------------------------------------------------------------------------------
• משבר מפרץ החזירים (17-19.4.1961) כאשר גדוד גולים קובניים שהוכשר ע"י ה- CIA האמריקאי, פלש לקובה שנשלטה על ידי קסטרו. האפשרות שארה"ב תהיה מעורבת גם היא בפלישה היתה מובילה להתנגשות בין המעצמות. הנשיא ג'.פ'. קנדי העדיף שלא להסתבך ולא הושיט עזרה לגולים הקובניים.
** מוזכרות שלוש קטגוריות: בעיות קוגנטיביות, בעיות תיאום, בעיות של שיתוף פעולה.”
