ביקורת ספרותית על עורבני חקיין - משחקי הרעב #3 מאת סוזן קולינס
ספר לא משהו

---

ההתלהבות סביב סדרת ספרי 'משחקי הרעב' כבר מזמן אינה בלעדית לבני נוער, ובכל זאת התלבטתי רבות אם לנסח עליהם ביקורת. עם כל הבאזז שסביבם, ולמרות האלימות הרבה שלהם, והאווירה הדכאונית והקודרת שלהם, בעיני הם עדיין, למרות הכל, מתאימים בעיקר לקוראים צעירים. מעצם זה שגיבורת העלילה היא נערה, עם מחשבות של נערה, זה לא באמת יכול היה להיות אחרת. ככה שאני קצת אמביוולנטית לגבי השורה התחתונה של ביקורת זו. אז מה אם 'עורבני חקיין' הוא ספר טפשי בעיני? הרי לא כתבו אותו בשבילי. ומן הסתם מתחתיי ומעליי בעמוד זה יימצאו הקוראים המתאימים לו, שיגמרו עליו את ההלל.

אחרי שאמרתי את זה, אני חייבת להדגיש שלדעתי הספר הראשון בסדרה, 'משחקי הרעב', הוא ספר טוב ומעניין גם לקוראים מבוגרים. הוא כתוב היטב, מותח, קצבי, ובבסיסו רעיון אחד מקורי ומסעיר. מן וריאציה עתידנית, מחרידה ושותתת דם שמשלבת את קרבות הגלדיאטורים האכזריים מרומא העתיקה, עם תכניות הריאליטי כגון 'הישרדות' וה'אח הגדול' המטופשות והמלוקקות של ימינו. הרעיון חזק, הביצוע מצוין, והניסיון העשיר של המחברת בתכנית טלויזיה אמריקאיות נותן ערך מוסף לקריאה. הוא אמנם לא צולל לעומקים, אבל הוא בהחלט ספר קריא וראוי.

שני ההמשכים שלו, לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר. 'התלקחות' הוא סתם 'מור אוף דה סיים'. וריאציות נוספות על אותו רעיון. אפשר לקרוא אבל לא חייבים.

'עורבני חקיין' זו כבר נפילה אמיתית. עושה רושם שנכתב בחיפזון ובחוסר הקפדה, תחת לחץ להכות על הברזל בעודו חם, ולנסות להמשיך את המומנטום בטרם הוא דועך. הדרך הקלה להשגת המטרה היא פשוט הצפת הספר באלימות בלתי פוסקת. כנראה זה הקלף שאיתו קולינס קיוותה לגשת לסניף הבנק הסמוך. מלבד אלימות מכל הסוגים והמינים - אין בספר הרבה. העלילה שלו קלושה, צפוייה וחסרת ברק. הדמויות המיוסרות שלו מעצבנות ולא משכנעות והדיאלוגים פשטניים ומשעממים.

במיוחד בעייתי בעיני בספר זה, בניגוד לשני קודמיו, הוא כשלונה של קולינס לספק סיבה עלילתית משכנעת לכך שקטניס אוורדין ממשיכה להיות 'חשובה' כל כך ומרכזית כל כך בעלילה. הטענה כאילו כל גורל המרד תלוי בנכונותה של הילדה הגיבורה להצטלם לקמפיין למענו, הורדים הלבנים שנשיא הקפיטול משאיר לה, האסטרטגיות הסודיות שמתגבשות בקרב צמרת המורדים שקשורות רק בה, כל אלו ועוד – מגוחכים להחריד. לשם השוואה, אפשר להיזכר בסדרת ספרי 'הארי פוטר', אשר בה חשיבותו הרבה של הארי מנומקת היטב מבחינה עלילתית לאורך כל שבעת הספרים, ונובעת מהמפגש ההיסטורי שלו עם וולדרמות' והכישוף המסתורי שמקשר ביניהם. חבל שקולינס לא השכילה גם היא למצוא סיבה אחת טובה ומשכנעת לכך שקטניס ממשיכה לככב בספר הזה כמרכז היקום. הנימוק שהיא 'סלב' ו'סמל' פשוט חלש מדי, במיוחד בהתחשב ברמות האלימות והאכזריות שהספר מציע. למי איכפת מ'סלבס' בתנאים כאלה.

השורה התחתונה: משחקי הרעב – כדאי. התלקחות – אפשר, אבל לא חייבים. עורבני חקיין – מיותר לגמרי. קורא מעל גיל 18 שסקרן לדעת איך נגמרת הסאגה הזו, עדיף פשוט שישאל מישהו ויחסוך לעצמו זמן יקר ושעמום. חבל שאני לא עשיתי את זה.

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על עורבני חקיין - משחקי הרעב #3