ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 9 בפברואר, 2012
ע"י מילים
ע"י מילים
הההה! התפרצתי לחדר שלי. יום רביעי, יום לפני ההשקה הרשמית של עורבני חקיין בארץ. עותק מוקדם הגיע לסניף הדואר כדבר דואר רשום כבר ביום שני, ויום שלישי עבר עליי בציפייה מורטת עצבים. כשאני פותחת את אריזת הקרטון העבה אני מגלה ספר אנונימי: כריכה לבנה ופשוטה עליה מוטבע רק "עורבני חקיין, סוזן קולינס, עותק קריאה מוקדם" ותאריך היציאה של הספר.
כל נים בגופי רצה להסתער על הספר, אבל למרבה הצער היו לי שיעורי בית בהיסטוריה. נאנחתי אנחה כבדה, לקחתי את הדפים עם המשימות, את עורבני חקיין ואת ספר היסטוריה שלי לקומה התחתונה של הבית, תוך שאני מקווה בסתר לבי שיהיה לי קצת זמן פנוי.
בערב התחלתי לקרוא את עורבני חקיין. יש לציין שבסוף כיתה ו' קנו לי את הספר באנגלית והתאמצתי מאוד לקרוא אותו. בסביבות עמ' 200 הבנתי שכולם הורגים אחד את השני, דפדפתי לאפילוג וגיליתי איך הכל נגמר. וזהו.
אבל בקריאה שנייה ומלאה בעברית גיליתי עולם שלם. פאנם הבוערת נפרשה מול עיניי, קטניס הלועסת את העיפרון בחדר הפיקוד במחוז 13 ומתלבטת מה לבקש. פיטה השבוי. גייל שמשקיע את כל כולו בפיתוח כלי נשק ומלכודות עבור המורדים כי הוא לא מסוגל לחשוב אפילו על קשר רומנטי עם קטניס אחרי כל מה שראה ושמע על הרומן שלה עם פיטה. לכאורה, עלילה מושלמת נוסח סוזן קולינס.
אבל איזו נפילה. קטניס, הדמות החזקה ביותר שיצא לי לקרוא (למעט קטסה מ"מחוננת", בקטעים מסויימים), נשברת במפתיע ומתחילה להרהר בבחירות שלה, במה שעבר עליה. אני לא אומרת שזה לא נחמד לחטט לה קצת בראש, אבל כשזה נמרח לאורך שליש ספר בתואנה שהיא "מבולבלת נפשית" זה ממש עובר כל גבול. הלו, קטניס יקירתי, את מנצחת ממשחקי הרעב, את רגילה שמפעילים אותך. מה זה הכעס הזה? פתאום גילית שאת רק פרצוף יפה ושאת לא שווה כלום בלי כל הרומן שלך עם פיטה? יופי, יקירתי. בוקר טוב. אולי עכשיו תוכלי לחזור לזירה ולגרום לי לשמוח קצת?
ביום חמישי הייתי צריכה לנסוע לתל אביב. נתקענו בפקק ואני מיד שלפתי את עורבני חקיין וסיימתי לקרוא.
אני לא יכולה לומר שלא נהניתי, אבל אני לא יכולה לומר שהספר מצוין. כמי שאהבה מאוד את הספרים הקודמים, נראה לי שזהו סוף מצוין לטרילוגיה שהייתה יכולה להיות יוצאת מן הכלל אבל נחלשה באמצע.
בשני החלקים האחרים של הספר האקשן חוזר. בכל זאת, יש בזה תחושה של חיפזון, מהירות ואולי אפילו רצון לסיים כבר. היה אפשר בקלות לפצל את עורבני חקיין לשניים מבחינת העלילה ולמתוח אותה בקלות על עוד ספר.
המוות של דמויות מוכרות ואהובות זו אחר זו מחליש את הספר עוד יותר. מחריד לצפות בקטניס הופכת מציידת נועזת לכלי משחק בידיים של פוליטיקאים. מאוד מחריד.
מצד שני, נהדר לגלות את היימיטץ' כמדריך טוב וכאדם שקול ואמין. יפה לגלות את השינויים שחלו באנשי הקפיטול.
ולנקודה הבוערת ביותר: פיטה. הרי זה ברור מאליו מה קטניס תבחר. למה צריך היה לגרום לו לאבד את עצמו כדי להוכיח שקטניס אוהבת אותו? נראה לי חסר תועלת ומאוד לא נחוץ.
הייתי מאוד רוצה להעניק לספר חמישה כוכבים. אבל כפי שהוא, ארבעה כוכבים יהיו נדיבות מצדי. נתפשר על שלושה בגלל ההתעסקות המוגזמת בפסיכולוגיה, האקשן הלחוץ והסוף המאולץ.
26 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מילים
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה
מקווה שתמשיכי ליהנות מהביקורות שלי.
|
|
|
מגדת העתידות
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
כאילו קראת את המחשבות שלי...
ביקורת מעולה, כמו תמיד
|
|
|
מילים
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
תודה. אכן, קשה למצוא אלימות מידתית בספרי נוער
מהמדף. הקללות גואות וכיום לצערי סופרים רבים כותבים קללות בלי להתבייש כלל. האלימות בסדרה אולי נתונה למחלוקת (ובעיני הסדרה אכן אלימה מאוד, ובספר זה אף יותר מהנחוץ לדעתי) אבל היא לא מרגשת אותי. התגובה שלי למקרה מוות היא: "אה, הנה האקשן בסיפור." ולא "כמה איום ונורא!". זה אולי נשמע מחריד, אבל זו האמת. אם היו פחות מקרי מוות בסדרה אולי הם היו מרגשים אותי יותר. והספרים הללו לא מעולים עד כדי כך.
|
|
|
אפרתי
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
הביקורת נהדרת, כרגיל, מילים
הכותבת נפלא, ולך, קסת הדיו, אם בגיל 16 האלימות בספרי הרעב נראית לך פושרת, זה מזעזע בעיני. אתה שייך לדור שניזון מאומנות מאוד קיצונית ולכן, כדי לזעזע אתכם צריך משהו קיצוני מאוד. ואם הטרילוגיה לא נראית לכם אלימה, אז מה כן? לכל דבר מתרגלים, זה נכון, הנפש יש לה כשרון גדול להתרגל לכל דבר. עכשיו תבוא הטפה בחזרה על זה שבגילי המופלג וכו' ושגם הדור של ההורים דיבר ככה וכו' אבל אני יודעת וכל אלה שסביב גילי, שאנחנו היינו אחרים ושהנוער של היום נפשו גסה באלימות. הטענה מופנית כלפי מי שמזין את הנוער באלימות כזאת, ולא כלפיך. אני בטוחה, קסת דיו, שאתה חנון מצוי שאפילו לא הרים יד על חבר (רוב אוהבי הקריאה הם ילדים טובים), אבל האלימות גואה בבתי ספר ומי כמוך יודע.
|
|
|
קסת הדיו
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
דווקא לא הזדעזעתי
מהספרים בכלל, אני לא מאלו שמצאו אלימות מוגזמת וברוטלית יתר על המידה בספריה
|
|
|
מילים
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
בכלל, קולינס מזעזעת את הדמויות
שלה ואותנו לחינם לפעמים.
|
|
|
קסת הדיו
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
ההתעסקות בפסיכולוגיה אולי מוגזמת
אבל היה עוד יותר נורא אם קטניס לא הייתה הופכת למשוגעת ולמבולבלת נפשית, והייתה אפילו יפה שעה אחת קודם.
|
26 הקוראים שאהבו את הביקורת
