ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שני, 20 בפברואר, 2012
ע"י אנג'ל
ע"י אנג'ל
שלושים וארבע.
משהו כאן לא בסדר.
האם קולינס מתדרדרת???
לצערי, התשובה, באמת ובתמים, היא כן.
בעוד אמא ואח שלי מסתובבים כאן ומסיחים מעט את דעתי אחרי ששאפו גז הליום, (אל תשאלו) והם נשמעים כמו שני ערסים שיכורים, (באמת לא כדאי לשאול) קלטתי ששום דבר (אפילו לא הם) גורם לי לשמוח קצת יותר אחרי הסוף המאכזב.
----------------------------
אחרי אלפי תיחנונים, ניעורי כתף חפוזים והבטחות, סוף סוף הצלחתי להשיג את הספר, ולו רק לעשרים וארבע שעות.
התחלתי את הספר במהירות, ההתחלה הייתה רגועה, משעממת.
לא מתאימה לקולינס.
היא מציגה את קטניס שלנו כ"מבולבלת נפשית" מה לכל הרוחות?!
מהנקודה הזאת הכל התחיל להתדרדר.
קטניס מתחילה להשתגע, גם פיניק, גייל הופך קר ומרוחק, יש לי רשימה ארוכה מאוד של דמויות שהשתנו (ולווא דווקא לטובה) בספר הזה.
רשימה ארוכה של אכזבות, רשימה ארוכה של חוסר התלהבות.
אבל רק התחלנו (*כינורות ברקע*).
פיטה שלנו הופך משוגע לגמרי, חשבתי שהוא שביב קטן של שפיות, אדם שאפשר להיעזר בו ולהישען עליו, מאז שהוא הפך למשוגע ונתן לאש השנאה והבלבול לשרוף אותו (*הבעה דרמטית*) הוא הפך שונה, אחר, אין לי חיבה אל הדמות הזאת, אני נזכרת בדמות היותר טובה שהוא היה פעם ומנידה בראשי בעצב. אוי הדרמה.
שרשרת של אכזבות, קטניס נותנת הרגשה ריקה, היא לא ריגשה אותי כמו שריגשה פעם, הצמרמורת נעלמה כלא הייתה, למילים לא היו עוד משמעות.
היה קשה לקלוט את סדר האירועים, ולמוות של כמה מהדמויות החשובות לא היה ערך בשביל קטניס.
ספר מדכא וחשוך, בלי אור בקצה המנהרה שיעזור לנו להתאזן *נופלת מצוק כדי להדגיש*).
הנה לנו כמה דברים חשובים על דמות בעלת ערך גדול, שמתה-
פיניק היה אדם חשוב, בעל ברית של קטניס, בעלי ברית רגשית, שניהם חלקו את אותה הרגשה לגבי אהוביהם הכלואים אצל הקפיטול.
לקטניס לא היו שום יחסי אנוש לגבי חברינו הוותיק, היא הרגה אותו בלי למצמץ, ואפילו לא העזה להזהיר אותו, לומר מילה אחרונה, להיפרד לרגע, מילה אחת מזורגגת!
הכל היה מהיר מידי בספר, עצב שורר, דיכאון מבאס, לחץ לקראת סיום.
מלא ברגשות משעממים והחזרה על שורות שידועות לנו וזכורות לנו היטב, זה נותן הרגשה שקולינס מחפשת רעיון טוב בשביל צמרמורת שתקבל כתגובה, אבל הוא פשוט מיושן וחזר על עצמו יותר מידי כדי לעורר רגשות כלשהם.
קטניס הפכה רדודה, כדי להשיג מה שהיא רוצה היא משתיקה כל הזמן בנשיקות, רק בנשיקות, פיטה וגייל הופכים למעין בובות וזה לא ממש משעשע.
אבל, הוא עדיין שווה קריאה, והוא עדיין חובה לקהל המעריצים של משחקי הרעב.
הוא עדיין מותח, ולא צפוי יותר מידי.
נשארו חותמות מעטות של הסופרת, אבל הן עדיין טובות ומזכירות לי שהספר שלה, רק שלה.
קולינס אולי הייתה צריכה לעצור בספר הראשון, בנקודת השיא, ואם הייתה עושה את זה היא לא הייתה נופלת מטה, אבל אני שמחה שהמשיכה, זה מזכיר לי שסופרים אנושיים ובכל מקרה הם עושים טעויות.
36 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אנג'ל
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
אז קודם כל אפיל את האשמה על זה שעברו פחות או יותר שלוש שנים מאז.
לא ממש הצלחתי להסביר את עצמי. הקטע הוא שהשיגעון של קטניס התבטא בצורה ממש לא ריאליסטית בספר. הוא היה נורא סטיריאוטיפי, רואים שבבירור, קולינס לא חקרה לאיזה מצב קטניס נכנסת. היא פשוט נותנת כמה סטיריאוטיפים על שיגעון שהיא חשבה שיתאימו לסיטואציה. אז השיגעון של קטניס לא היה יכול להיות גרוע אם לא היו מקצינים אותו כל כך בספר. וכן, אני מסכימה, הקטע הוא שבסרטים עשו כמעט הכל בצורה טובה יותר. בעיקר הקטע עם השיגעון, שרוסן מאוד. |
|
|
שרון
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
קטניס לא הפכה למשוגעת,
היא עברה טראומה קשה, ככה שזה הגיוני שזה מה שייקרה.
בהרבה תוכניות תחקיר על חיילים שיצאו למלחמה, נפלו בשבי, או על אנשים שעברו חוויה טראומתית בחייהם רואים עליהם, והם מעידים על עצמם, שהם מצולקים נפשית ושזה שינה בהם משהו. קטניס ״יצאה״ מהזוועות שהיא עברה רק חזיתית, כי זה מנגנון ההגנה שלה, כנראה, לכל הזוועות שהיא עוברת. לא קראתי את הסדרה(אני שוקלת אם להתחיל), אבל את הסרטים ראיתי, ואתמול ראיתי את השלישי. האמת? ממנו אני הכי התלהבתי בסדרה, כי הוא היה ממש מעניין, קטניס התמודדה עם קונפליקטים לא פשוטים, ובכלל היה מעניין לראות איך הפוליטיקה בסרט עבדה, כל המרד והתעמולה וכו׳. |
|
|
אנג'ל
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
תודהXD למרות שזה היה לפני הרבה זמן^^W
|
|
|
אליה
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
מסכימה עם כל מילה! לפחות היא בחרה בפיטה. הדבר היחיד שהרגיע אותי
|
|
|
אנג'ל
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
ממש לא!
קטניס עברה זוועות ויצאה מזה ממש מהר, להפוך אותה למשוגעת דפק מבחינתי את כל הטרילוגיה.
אבל זאת דעתי, ודעתך היא דעתך. |
|
|
האנגרית ;)
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
את צודקת חלקית
אני קצת חולקת על דעתך .. למה ? כי זה די ברור שהמשחקים דפקו להם קצת את הנפש. מה לא ? כמובן שהיא מבולבלת נפשית! יודעת מה ? אם הם לא היו כל כך דפוקים מבפנים, הייתי מפקפקת.
יצא להם לרצוח, להרוג, לראות ולחוות חוויות שאלוהים ישמור אותם, אז אני חושבת שזה לגמרי רגיל ומובן שהם ככה. חוץ מזה, כן, ספר כבד יותר מהשאר וקצת נסחב, יש יותר מידי תמותות מיותרות, אך אני אישית לא התאכזבתי, כי ציפיתי שהספר הזה יטיח לנו בפנים את המסר הקשה והכואב, שזה יהיה הכי קיצוני והכי מוגזם, ולא ציפיתי למשהו קליל דעת. לא התאכזבתי. |
|
|
אנג'ל
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
אם אני אשרוד,
אז אני אכתוב.
|
|
|
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
כי אני לא כותבת פאנפיקים.
פעם אחת כתבתי פאנפיק קצר על משחקי הרעב, יצא לא רע... ( אולי אני אשלח לך ותתני לי ביקורת בהודעה פרטית?) אני לא אוהבת את זה. אם את תכתבי זה יהיה נהדר. אני מבטיחה שאני אשתדל ואעשה מאמץ לקרוא הכול, ק תודיעי לי שכתבת. בבקשה? ~פרצוף מתחנן~
|
|
|
אנג'ל
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
למה אני?
את זאת שהציעה!
|
|
|
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
אהבתי מאוד!
צודקת לגמרי. הספר מאכזב ביותר!!! את המוות של פיניק (הדמות האהובה עליי) או ההיעלמות של גייל (הדמות השנייה האהובה עליי) אני לא אבלע גם עוד שמונה שנים. אני שוקלת לכתוב במוחי גרסא יותר מוצלחת לעובני חקיין (אולי באמת תכתבי פאנפיק בפורום?)
פיניק, פיניק, למה היא עשתה לך את זה?!!! |
36 הקוראים שאהבו את הביקורת
